אם הבעלים עצמם רוצים לגאול את הבהמה, יוסיפו חמישית על הערך שקבע הכהן. רש״י מבאר שבבעלים החמיר הכתוב להוסיף חומש, וכן במקדיש בית, במקדיש שדה ובפדיון מעשר שני - הבעלים מוסיפים חומש ולא שאר כל אדם. חזקוני מבאר ש״ויסף חמישתו״ פירושו שיהא הוא וחומשו חמישה, ומסביר את הטעם: כשהבעל מקדיש הוא מורה היתר לעצמו ומזלזל, ואומר ״הרי הכל שלי, די אם אתן כך״, ולכן חייבתו התורה להוסיף חומש. הפסוק קובע את דין תוספת החומש בגאולת הבעלים - קנס המרתיע מזלזול בהקדש ומבטיח שהבעלים ישלמו יותר מאדם זר הפודה את אותו דבר.
ויסף חמישתו שיהא הוא וחומשו חמשה, וכן בבית ובשדה אחוזה, ובמעשר שני. והטעם כשהבעל הקדיש מורה היתר לעצמו ומזלזל הענין ואומר הרי הכל משלי די אם אתן כך. לפיכך אמרה תורה שיוסיף חומש על האומד. אבל בהקדש שלא מצינו שאם הקדיש מטלטלין שהצריך הכתוב להוסיף חומש אם בא לפדותו ולפי שלא הקפיד הכתוב על דמיהן אמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל.