וַיִּקְרָא כ״ו · מ״ג

יען וביען. גְּמוּל וּבִגְמוּל אֲשֶׁר בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ (עי' ספרא):

וְאַרְעָא תִתְרְטֵשׁ מִנְהוֹן וְתַרְעֵי יָת שְׁמִיטָהָא בְּדִצְדִיאַת מִנְהוֹן וְאִנוּן יִרְעוּן יָת חוֹבֵיהוֹן לְוָטִין חֳלַף בִּרְכָן אַיְתִי עֲלֵיהוֹן בְּדִיל דִבְדִינַי קָצוּ וְיָת קְיָמַי רְחֵקַת נַפְשְׁהוֹן

והארץ תעזב מהם. טעמו אזכור גם הארץ שפרעה את השבתות ונעזבה מהם וגם אזכור שהם הרצו את עונם:

יען וביען. האחד כנגד משפטי מאסו והשני ובחקותי געלה נפשם והבי״ת נוסף כבי״ת בראשונה:

והארץ תעזב - בחשבון ביטול שבועות שיתרצה ויכופר עונם. ואז - וזכרתי וגו'.

ותרץ - מן רצה כמו ויבן מן בנה. יען וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם. יען - במשפטי מאסו. וביען - את חקתי געלה נפשם.

ותרץ את שבתתיה, והם ירצו את עונם כנגד מ״‎ט שנים שביובל שבטלו בהן שמיטים כנגדם לקו מ״‎ט פרעניות הכתובים כאן בענין. והם ירצו את עונם יתפייסו מן העונש הבא עליהם ויודו ויאמרו כל זאת באתנו יען במשפטי מאסו וביען את חקותי געלה נפשם. ד״‎א והם ישלימו את עונש עונם. דוגמא אם יקרך עון בדבר הזה, דגבי בעלת אוב.

וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ. כִּי מִתְּחִלָּה הָיְתָה תּוֹבַעַת עֶלְבּוֹנָהּ וּבִטּוּל שְׁמִטּוֹתֶיהָ, וְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה דִּין בַּחוֹטְאִים אָז הָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְלֹא תִּהְיֶה קוֹבֶלֶת עוֹד עַל בִּטּוּל שַׁבְּתוֹתֶיהָ. ״וְתִרֶץ״, הַיְינוּ תִּהְיֶה מְרֻצָּה בַּדָּבָר.

וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב וְגוֹ׳ יַעַן וּבְיַעַן וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״יַעַן וּבְיַעַן״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ירמיה ט:יב) ״עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פה:) דָּבָר זֶה נִשְׁאֲלָה וְכוּ׳ עַד שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּפֵרְשָׁהּ: ״וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי״. פֵּרוּשׁ, הַשְּׁאֵלָה הִיא שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ, אֶרֶץ מַה חָטְאָה שֶׁאָבְדָה? שֶׁהָיָה לוֹ לְבַעַל הַדִּין לִיפָּרַע מֵהֶם וְלֹא תֶחֱרַב הָאָרֶץ, וְחוּרְבָּתָהּ הִיא בִּיצִיאַת בָּנֶיהָ מִתּוֹכָהּ וְיָבוֹאוּ בָהּ עָרֵל וְטָמֵא שֶׁהוּא אָבְדַן הָאָרֶץ. ״וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי״, הֲרֵי שֶׁיְּצִיאַת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא לְסִבַּת מְנִיעַת הַתּוֹרָה, כִּי לְצַד שֶׁאֵין תּוֹרָה אֵין חֵשֶׁק לָאָרֶץ בִּישִׁיבָתָם בָּהּ. וּמָצִינוּ עוֹד שֶׁאָמַר הַכָּתוּב לְמַעְלָה מִזֶּה ״אָז תִּרְצֶה וְגוֹ׳ וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ״, הֲרֵי כִּי לְסִבַּת עֲוֹן הַשְּׁמִטָּה תֹּאבַד הָאָרֶץ מֵהֶם. מֵעַתָּה הֵם שְׁנֵי טְעָמִים לִיצִיאַת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה.

לָזֶה אָמַר ״יַעַן וּבְיַעַן״, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ מַה הֵם הַשְּׁתֵּי סִבּוֹת וְאָמַר: בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ - הֵם הַשְּׁמִטּוֹת, וְחֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם - הִיא עֵסֶק הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה ״אִם בְּחֻקֹּתַי״ וּפֵרְשׁוּהָ עַל עֵסֶק הַתּוֹרָה. וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי צְרִיכִין שְׁתֵּי הַסִּבּוֹת, שֶׁאִם הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה הָיוּ מִתְיַסְּרִים בְּאֹפֶן אַחֵר וְתִתְרַצֶּה הָאָרֶץ בְּבִטּוּל הַשְּׁמִטָּה לְצַד תּוֹעֶלֶת הַתּוֹרָה הַנִּשְׁמַעַת בָּהּ. וְאִם הָיוּ מְקַיְּמִין מִצְוַת הַשְּׁמִטָּה הֲגַם שֶׁלֹּא הָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה הָיָה ה׳ מְיַסְּרָם בְּאֹפֶן אַחֵר וְלֹא הָיוּ גּוֹלִין. וּבְהִצְטָרֵף שְׁנֵיהֶם יָצָא הַדִּין לְהָבִיא אוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן.