וַיִּקְרָא כ״ו · כ״ט

וְתֵיכְלוּן בְּשַׂר בְּנֵיכוֹן וּבְשַׂר בְּנָתֵיכוֹן תֵּיכְלוּן

ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם. אין למעלה מן הרעב הזה:

ואכלתם בשר בניכם כנגד והפריתי אתכם. וי״‎מ אלו בני אדם מיוחסים המשיאים את זרעם למשפחה שאינה הוגנת ולוקחים מהם מעות בשכר והיא מכה ראשונה.

וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וְגוֹ׳ תֹּאכֵלוּ. טַעַם שֶׁכָּפַל לוֹמַר ״תֹּאכֵלוּ״ פַּעַם שְׁנִיָּה, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר שֶׁכְּבָר אָכְלוּ, לֹא יִכָּמְרוּ רַחֲמֵיהֶם כַּדֶּרֶךְ הָרָגִיל לְהִנָּחֵם אַחַר מַעֲשֶׂה וְיִכָּמְרוּ רַחֲמֵיהֶם וְיִבְכּוּ ״הוֹי בְּנִי, הוֹי בִּתִּי״, אֶלָּא עוֹד יַסְכִּימוּ לֶאֱכוֹל אִם יִמְצָאוּם מֵחָדָשׁ.

אוֹ יִרְצֶה כִּי יַקְדִּימוּ לֶאֱכוֹל הַבָּנִים, וְהַטַּעַם לְצַד שֶׁנּוֹתְנִים עֵינֵיהֶם לֶאֱכוֹל גַּם הַבָּנוֹת, לָזֶה יַקְדִּימוּ הַבָּנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סָפֵק שֶׁיְּמָאֲנוּ וְיִבְרְחוּ בִּרְאוֹת הַבָּנוֹת נֶאֱכָלוֹת, מַה שֶׁאֵין לָחוּשׁ כְּמוֹ כֵן בַּבָּנוֹת כִּי אֵין כֹּחַ בָּהֶם כַּזְּכָרִים, וְהוּא אָמְרוֹ וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם, וְטַעַם הַקְדָּמַת הַבָּנִים וְלֹא הַבָּנוֹת לֹא לְצַד שֶׁאֵין דַּעְתְּכֶם לֶאֱכוֹל הַבָּנוֹת, אֶלָּא תּוֹסִיפוּ גַּם כֵּן לֶאֱכוֹל בְּשַׂר בְּנוֹתֵיכֶם, וְאַתֶּם מַקְדִּימִין הַבָּנִים שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לְטַעַם מוּרְגָּשׁ.

אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי לְצַד שֶׁרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבָּנִים יוֹתֵר מֵהַבָּנוֹת (שבת סו:), לָזֶה הֵם מִתְחַכְּמִין לֶאֱכוֹל הַבָּנִים תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה נָקֵל לָהֶם לֶאֱכוֹל הַבָּנוֹת, וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב: וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם, וְטַעַם הַקְדִימָה כְּדֵי שֶׁבְּשַׂר בְּנוֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ, פֵּרוּשׁ לֹא יִכְאַב לְבַבְכֶם כְּפִי מַה שֶׁקָּדַם וְיִהְיֶה לָכֶם כַּמַּאֲכָל הָרָגִיל: