וַיִּקְרָא כ״ה · ח׳

שבתת שנים. שְׁמִטּוֹת שָׁנִים, יָכוֹל יַעֲשֶׂה שֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפוֹת שְׁמִטָּה וְיַעֲשֶׂה יוֹבֵל אַחֲרֵיהֶם, תַּ"לֹ שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים, הֱוֵי אוֹמֵר כָּל שְׁמִטָּה וּשְׁמִטָּה בִּזְמַנָּהּ (ספרא):

והיו לך ימי שבע וגו'. מַגִּיד לְךָ, שֶׁאַעַ"פִּ שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ שְׁמִטּוֹת, עֲשֵׂה יוֹבֵל לְסוֹף מ"ט שָׁנָה; וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: יַעֲלֶה לְךָ חֶשְׁבּוֹן שְׁנוֹת הַשְּׁמִטּוֹת לְמִסְפַּר מ"ט:

וְתִמְנֵי לָךְ שְׁבַע שְׁמִיטִין דִשְׁנִין שְׁבַע שְׁנִין שְׁבַע זִמְנִין וִיהוֹן לָךְ יוֹמֵי שְּׁבַע שְׁמִטִין דִשְׁנִין אַרְבְּעִין וְתֵשַׁע שְׁנִין

וספרת לך שבע שבתת שנים לפי שאין כאן אלא ספירה אחת והיא בב״‎ד אין צריך לברך, אבל עומר דכתיב ביה שתי ספירות אחת בפרשת אמור ואחת בפרשת ראה אחת לב״‎ד ואחת לצבור, צריך לברך.

וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת שָׁנִים. טַעַם הַיּוֹבֵל כְּטַעַם הַשְּׁמִיטָה, וְנוֹסָף עַל זֶה יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים אֲחֵרִים בְּגוֹ, מִדְּקָאָמַר ״וְסָפַרְתָּ לְךָ״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁיֵּשׁ דִּמְיוֹן וְיִחוּס לְשָׁנִים אֵלּוּ עִם מִסְפַּר יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי הָאָדָם אֲשֶׁר הֵמָּה עַל הָרֹב בָּאִים בְּמִסְפַּר חֲמִשִּׁים, כִּי יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְעֶשְׂרִים שָׁנִים רִאשׁוֹנִים אֵינָן בִּכְלַל זֶה, כִּי לְפִי שֶׁאֵינוֹ בַּר עוֹנָשִׁין עֲדַיִן בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל כֵּן כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתוֹ זְמַן נֶחְשָׁבִים לִבְלִי מָה, לְפִי שֶׁאָדָם עַיִר פֶּרֶא יִוָּלֵד (איוב יא יב) וַעֲדַיִן אֵין אוֹר שִׂכְלוֹ שָׁלֵם לְהָבִין בַּמּוּשְׂכָּלוֹת שֶׁלֹּא יַטֶּה אֲשֻׁרוֹ מִנִּי דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה הוּא מַתְחִיל לִסְפֹּר כְּדֵי שֶׁיֵּדַע כַּמָּה יִשָּׁאֵר לוֹ בַּשָּׁנִים אֲשֶׁר בָּהֶם נָבוֹן תַּחְבּוּלוֹת יִקְנֶה, וְסַמָּא דְחַיֵּי יִהְיֶה לוֹ לְבַדּוֹ וְאֵין לְזָרִים אִתּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְסָפַרְתָּ לְךָ״ וְגוֹ׳, אִם תִּסְפֹּר לְךָ לְטוֹבָתְךָ וְלַהֲנָאָתְךָ כְּדֵי לְהוֹצִיא כָּל יָמֶיךָ בִּדְבָרִים רוּחָנִיִּים, אָז ״וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנִים״, רוֹצֶה לוֹמַר יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְלֹא לְזָרִים אִתָּךְ. אֲבָל אִם תְּכַלֶּה בְּהֶבֶל יָמֶיךָ לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס אָז לֹא לְךָ יִהְיֶה הַזֶּרַע, כִּי תַּעֲזוֹב לַאֲחֵרִים חֵיל וְחוֹמָה אֲשֶׁר בָּנִיתָ וַאֲשֶׁר נָטַעְתָּ, כִּי עַל הָרֹב אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְהַחֲזִיק בְּשֶׁלּוֹ כִּי אִם מִסְפַּר שָׁנִים אֵלּוּ, אֲבָל שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים שֶׁהוּא שְׁנַת הַשִּׁבְעִים מִיּוֹם הֻלַּדְתּוֹ, אָז הַכֹּל שָׁוִים בְּהוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ וְלֹא יִקְצוֹר עוֹד קְצִירוֹ וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירוֹ אֲשֶׁר הִבְדִּיל וְהִסְתִּיר בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה וּמֵאֲנוּ יָדָיו לִנְגוֹעַ, וְהָיְתָה עֵינוֹ צָרָה בּוֹ מִתֵּת לְאֶחָד מֵאֶחָיו וַאֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ לֹא נָתַן, קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא הָיָה מְהַנֶּה לַאֲחֵרִים, הִנֵּה בַּזְּמַן הַהוּא יִגֶּל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ (שם כ כח), וְהַכֹּל הֶפְקֵר וְהַכֹּל שָׁוִים בּוֹ כֶּעָשִׁיר וְהֵלֶךְ, וְהוּא זְמַן קְרִיאַת דְּרוֹר וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדוֹנָיו.

וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר זֶה לְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֵי הָאָדָם אֲשֶׁר לֹא תִּשְׂבַּעְנָה הוֹן, צִוָּה ה׳ לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, לֹא יִזָּרַע וְלֹא יֵעָבֵד בּוֹ, כִּי כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה לְקַדֵּשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לָדַעַת וּלְהוֹדִיעַ כִּי לַה׳ הָאָרֶץ, כָּךְ צִוָּה לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים לְהוֹדִיעַ כִּי יֵשׁ גְּבוּל וְקִצְבָּה לְכָל מַעֲשָׂיו, וְכִי הוּא אֵינוֹ בַּעַל הַשָּׂדֶה בְּהֶחְלֵט אֶלָּא הוּא כְּגֵר בָּאָרֶץ, וְאֵין לוֹ כֹּחַ בָּהּ כִּי אִם חֲמִשִּׁים שָׁנָה. לְפִיכָךְ ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתֻת״, כִּי לֹא הִשְׁלִיטוֹ הָאֱלֹהִים לִמְכֹּר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנָּתַן טַעַם וְאָמַר: ״כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי״, מִדְּסָמַךְ ״אַתֶּם עִמָּדִי״ אֶל ״תּוֹשָׁבִים״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁדַּוְקָא לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי אָז אַתֶּם עִמָּדִי שָׁם אַתֶּם תּוֹשָׁבִים, אֲבָל בָּעוֹלָם הַזֶּה אַתֶּם גֵּרִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְךָ הָאָרֶץ בְּתוֹרַת אֲרִיסוּת אוֹ בְּתוֹרַת שְׁאֵלָה, וְאֵיךְ תִּמְכֹּר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ.

וְעִנְיַן הַעֲבָרַת שׁוֹפָר וּקְרִיאַת דְּרוֹר, וּבְיוֹם כִּפּוּרִים דַּוְקָא, דּוֹמֶה לְיוֹם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל חֵרוּת מִן הַיֵּצֶר הָרָע וְיִסּוּרִין, וְכֵן יוֹם כִּפּוּר זְמַן חֵרוּת מִיַּד מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם, הוּא שָׂטָן הוּא יֵצֶר הָרָע. וְכָל זֶה לְהַזְכִּיר לָאָדָם יוֹם הַחֵרוּת בַּמֵּתִים חָפְשִׁי, וְשֶׁתָּמִיד יִהְיֶה לְנֶגֶד עֵינָיו זְמַן הַחָפְשִׁי וְהַחֵרוּת, וְכֵן כָּתַב מַהֲרִי״א ע״ש. וְכָל זֶה עַל צַד הָרֶמֶז אֲשֶׁר בּוֹ דָּרְכוּ רֹב מְפָרְשֵׁי תּוֹרָתֵנוּ. אֲבָל לְפִי פְּשׁוּטוֹ הַשְּׁמִיטָה וְהַיּוֹבֵל טַעַם אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם, וְהוּא כְּדֵי שֶׁנָּשִׂים בִּטְחוֹנֵנוּ בַּה׳ וְלֵידַע כִּי לַה׳ הָאָרֶץ. לְכָךְ נֶאֱמַר בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת ״מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ״, לֹא תַּחֲזִיק הַשָּׂדֶה כְּשָׂדְךָ אֶלָּא כִּסְתָם שָׂדֶה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ.