וַיִּקְרָא כ״ה · ג׳

שִׁית שְׁנִין תִּזְרַע חַקְלָךְ וְשִׁית שְׁנִין תִכְסַח כַּרְמָךְ וְתִכְנוֹשׁ יָת עֲלַלְתָּהּ

את תבואתה. שב אל הארץ הנזכרת בפסוק הראשון:

ואספת - שלא תפקיר.

שש שנים וגו׳‎ אין מוקדם ומאוחר, פרשה זו נאמרה קודם שש שנים תזרע את ארצך שבפרשת משפטים, ונשנית להלן בשביל לזיתך.

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְגוֹ׳. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁזּוֹ הַבְטָחָה שֶׁלֹּא יַכְחִישׁ חֵילָהּ אַף אִם יִזְרַע שֵׁשׁ שָׁנִים רְצוּפִים וְלֹא יַעֲשֶׂה שָׁנָה בּוּר אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים זֶרַע. וְעַל צַד הַשָּׂכָר אָמַר ״כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם״, כִּי בֶּאֱמֶת אֲנִי הַנּוֹתֵן לְךָ הָאָרֶץ וְלֹא בְּחֵילְךָ יָרַשְׁתָּ אָרֶץ, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא תִּטְעֶה לוֹמַר שֶׁלְּךָ הָאָרֶץ, עַל כֵּן אֲנִי מְצַוְּךָ ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳״, לֹא לְשֵׁם תּוֹסֶפֶת כֹּחַ בָּאָרֶץ כִּי אִם לְשֵׁם ה׳, לְגַלּוֹת כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בַּעַל הַשָּׂדֶה. וּבִזְכוּת שֶׁתִּשְׁבּוֹת לְשֵׁם ה׳ תִּזְכֶּה לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְגוֹ׳ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ״, לְאַפּוֹקֵי אִם לֹא תִשְׁבּוֹת לְשֵׁם ה׳ אָז תִּתְחַיֵּב גָּלוּת וְלֹא תִזְרַע אֲפִלּוּ בְּשֵׁשׁ שָׁנִים. וְאִם תֹּאמַר שֶׁתִּזְרָעֶהָ מִכָּל מָקוֹם יָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעֲךָ וְלֹא תֶאֱסֹף תְּבוּאָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים ו ג): ״וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וַיַּשְׁחִיתוּ״, וּכְתִיב (דברים כח לח): ״זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף״. וְאָמַר ״שָׂדֶךָ״ לְמַעֵט שָׂדֶה שֶׁל אֲחֵרִים, לוֹמַר שֶׁאִם לֹא תִּשְׁבּוֹת אֲזַי תֵּלֵךְ בַּגּוֹלָה וְתִהְיֶה עֶבֶד לָאֻמּוֹת וְתִזְרַע שָׂדֶה שֶׁלָּהֶם וְלֹא שָׂדְךָ, אֲבָל בִּזְכוּת הַשְּׁמִיטָה תִּזְרַע שָׂדְךָ וְכַרְמְךָ. וְעוֹד הִזְכִּיר ״שָׂדֶךָ״ לְמַעֵט שְׁנַת הַשְּׁמִיטָה שֶׁבּוֹ אֵין הַשָּׂדֶה שָׂדְךָ כִּי אִם הֶפְקֵר לַכֹּל, כִּי מֵאַחַר שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ אַתָּה מוֹדֶה כִּי לַה׳ הָאָרֶץ, אִם כֵּן רָאוּי שֶׁיִּתְפַּרְנְסוּ מִמֶּנָּה בְּשָׁנָה זוֹ עֲנִיֵּי עַמּוֹ וְלֹא יִהְיֶה לְךָ יִתְרוֹן עֲלֵיהֶם. וְאָמַר בִּזְכוּת ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳״ תִּזְכֶּה שֶׁשֵּׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, אֲבָל אִם תִּרְצֶה לְהַחֲזִיק בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית כְּבַעַל הַבַּיִת אָז תָּבֹא לִידֵי עֲנִיּוּת, שֶׁתִּמְכֹּר הַשָּׂדֶה וְלֹא יִהְיֶה שָׂדְךָ כִּי אִם שֶׁל אֲחֵרִים, כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (תנחומא בהר א) הַדּוֹרֵשׁ סְמִיכוּת פָּרָשִׁיּוֹת ״כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ״ לְעוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שֶׁל שְׁבִיעִית, שֶׁסּוֹפוֹ לָבוֹא לִידֵי עֹנִי וְלִמְכֹּר בֵּיתוֹ וְשָׂדֵהוּ. וְזֶהוּ דּוֹמֶה לְמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ו:): כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה כַּלֵֵּה לִבְהֶמְתְּךָ בַּבַּיִת, כִּי כָל זְמַן שֶׁחַיָּה אוֹכֶלֶת אָז בִּזְכוּת הַצְּדָקָה יִהְיֶה גַּם לִבְהֶמְתְּךָ, אֲבָל אִם תַּחֲזִיק בָּהּ כְּבַעַל הַבַּיִת לְבִלְתִּי נְתוֹן לַחַיָּה בַּשָּׂדֶה אָז תִּכְלֶה הַפְּרוּטָה מִן הַכִּיס שֶׁגַּם לְךָ לֹא יִהְיֶה.

וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּסָמוּךְ ״וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְגוֹ׳ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע״ וְגוֹ׳, הִקְדִּים הַשָּׂדֶה אֶל הַזְּרִיעָה לוֹמַר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטְעֶה לוֹמַר שֶׁהַשָּׂדֶה שָׂדְךָ וְלֹא שֶׁל ה׳, עַל כֵּן אֲנִי מְצַוְּךָ שֶׁלֹּא תִזְרַע כִּי בְּזֹאת תֵּדַע כִּי שֶׁל ה׳ הִיא וְלֹא שֶׁלְּךָ. ״וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ״ שֶׁהִפְרַשְׁתָּ לְךָ וְלֹא רָצִיתָ לִתֵּן מִמֶּנּוּ לַאֲחֵרִים בִּמְזִמּוֹת זוּ אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ כִּי הַכֶּרֶם כַּרְמְךָ, עַל כֵּן אֲנִי מְצַוְּךָ ״לֹא תִבְצֹר״, כִּי בְּזֹאת תֵּדַע שֶׁאֵין נָכוֹן שֶׁתִּנְזוֹר וְתַפְרִישׁ אֶת בְּנֵי הָאָדָם מֵהֶם אֶלָּא יַד כֻּלָּם יִהְיֶה שָׁוָה בָהּ, לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה׳ הָאָרֶץ וּבְיָדוֹ לִנְזוֹר לְתִתָּהּ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה, וְאָכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ. וְזֶה טַעַם הַיּוֹבֵל שֶׁנֶּאֱמַר (כה כג): ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתֻת״, כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, כִּי לַה׳ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, וְהוּא נְתָנָהּ אֶל הָאָדָם זְמַן חֲמִשִּׁים שָׁנָה הַקְּצוּבִים לִסְתָם אָדָם בֵּינוֹנִי מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף אַחַר קִנְיְנֵי הַזְּמַן עַד הֱיוֹתוֹ בֶּן שִׁבְעִים, עַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר נַחֲלָה כִּי אִם עַל חֲמִשִּׁים שָׁנָה לֹא יוֹתֵר.

שֵׁשׁ שָׁנִים וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן לִיתֵּן עֲשֵׂה עַל הַזְּרִיעָה וְגוֹ׳ וְעַל הַזְּמִירָה שֶׁל שָׁנָה שְׁבִיעִית, כִּי לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה (פסחים מא:), וַהֲגַם שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּהִלְכוֹת שְׁמִטָּה (פרק א) כִּי עֲשֵׂה נִשְׁמַע מֵאָמְרוֹ ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת״ וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִשְׁמַע מִשָּׁם עֲשֵׂה דִּזְרִיעָה וַעֲשֵׂה דִּזְמִירָה, אוֹ אוּלַי לְחַיְּבוֹ בִּשְׁנֵי עֲשִׂין, וְעַיֵּן בְּפָסוּק ״וְאָסַפְתָּ״.

וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר. כָּפַל לוֹמַר ״וְשֵׁשׁ שָׁנִים״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְתִזְמֹר כַּרְמֶךָ״, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק ה׳ דִּשְׁבִיעִית וְזֶה לְשׁוֹנָם: בְּנוֹת שׁוּחַ שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶם שְׁנִיָּה וְכוּ׳, וְכָתְבוּ הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים בָּהֶם אַחַר חֲנָטָה, וְכֵיוָן שֶׁחָנְטוּ בַּשְּׁבִיעִית דִּינָם כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית וַאֲסוּרִים בַּשָּׁנָה שְׁנִיָּה לַשְּׁבִיעִית. הֲרֵי שֶׁבָּאִילָנוֹת אָנוּ הוֹלְכִים אַחַר חֲנָטָה, וּבְדָגָן וּבִירָקוֹת אָנוּ הוֹלְכִים בָּהֶם אַחַר לְקִיטָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (יג:), וַאֲשֶׁר עַל כֵּן הִבְדִּיל ה׳ וְאָמַר שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁל זֵרְעוֹנֵי שָׂדֶה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁל הַכֶּרֶם בִּפְנֵי עַצְמָן, לְצַד שֶׁאֵין מִשְׁפָּטָן שָׁוֶה, שֶׁזֶּה אָנוּ הוֹלְכִים בּוֹ אַחַר לְקִיטָה וְזֶה אָנוּ הוֹלְכִים בּוֹ אַחַר חֲנִיטָה.

וְאָסַפְתָּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְאָסַפְתָּ״, וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְדַיֵּק וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ וְלֹא סְפִיחֶיהָ הָעוֹלִים בַּשְּׁבִיעִית, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לִתֵּן עֲשֵׂה עַל אֲסִיפַת סְפִיחִים כִּי לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה, אוֹ יִרְצֶה לְהַבְטִיחַ שֶׁהֲגַם שֶׁזָּרְעוּ הָאָרֶץ שֵׁשׁ שָׁנִים וּכְפִי טֶבַע הָאָרֶץ כְּשֶׁזּוֹרְעָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה לֹא תִתֵּן כֹּחָהּ, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא כט.) זוֹרֵעַ שָׁנָה אַחַת וּמוֹבִירָהּ שָׁנָה אַחַת וְכוּ׳, שֶׁבָּזֶה תִּתֵּן כֹּחָהּ, אֲבָל שָׁנָה עַל שָׁנָה וּבִפְרָט שֵׁשׁ שָׁנִים וַדַּאי שֶׁתִּכְחַשׁ הָאָרֶץ, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר הִנֵּה טוֹב מְאֹד שֶׁתִּשְׁבֹּת הָאָרֶץ בְּאֹפֶן אֶחָד בְּסֵדֶר שֶׁתִּתֵּן כֹּחָהּ בִּשְׁנַת הַזְּרִיעָה, וְאֵין לְדָבָר זֶה גְּבוּל שֶׁתִּהְיֶה שָׁנָה הַשְּׁבִיעִית בְּדִיּוּק שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, לָזֶה אָמַר שֵׁשׁ שָׁנִים וְאַף עַל פִּי כֵן וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ בְּגֶדֶר הָרָאוּי לָהּ בְּלֹא הַכְחָשָׁה מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְאֵין צֹרֶךְ לְהוֹבִיר אוֹתָהּ בְּשָׁנָה מִשְּׁנֵי הַשֵּׁשׁ כִּי יְצַו ה׳ אֶת הַבְּרָכָה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. וְאוּלַי כִּי לָזֶה גַּם כֵּן נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ, דַּבֵּר כִּפְשָׁטָהּ, וְאָמַרְתָּ כִּי אַדְרַבָּה מַתָּנָה טוֹבָה אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם שֶׁיִּזְרְעוּ הַשָּׂדֶה וְכוּ׳ שֵׁשׁ שָׁנִים זֶה אַחַר זֶה וְלֹא תִּכְחַשׁ הָאָרֶץ מִתֵּת כֹּחָהּ בְּשָׁוֶה מִבְּלִי שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְהוֹבִיר זוּלַת שָׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְמִצְוַת מֶלֶךְ.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין דַּף כ״ו וְזֶה לְשׁוֹנָם: מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי, פּוּקוּ וְזִרְעוּ בַּשְּׁבִיעִית מִשּׁוּם אַרְנוֹנָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת: וְאִם תֹּאמַר, מִשּׁוּם אַרְנוֹנָא הִתִּירוּ לַחֲרוֹשׁ בַּשְּׁבִיעִית דְּאוֹרַיְתָא? וְיֵשׁ לוֹמַר וְכוּ׳, אִי נַמֵּי יֵשׁ לוֹמַר דְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ הוּא שֶׁשּׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ וְאֵין לוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב שֵׁשׁ שָׁנִים וְגוֹ׳ וְאָסַפְתָּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אֵימָתַי אֵין אֲנִי מַתִּיר לְךָ אֶלָּא שֵׁשׁ וְלֹא שֶׁבַע? ״וְאָסַפְתָּ״ - כְּשֶׁאַתָּה זוֹרֵעַ לֶאֱסֹף לְעַצְמְךָ, אֲבָל לְאַרְנוֹנָא לָתֵת לַמּוֹשֵׁל - זִרְעוּ אֲפִלּוּ בַּשְּׁבִיעִית כְּדִבְרֵי רַבִּי יַנַּאי.