וַיִּקְרָא כ״ה · ב׳

שבת לה'. לְשֵׁם ה', כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית (עי' ספרא):

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן אֲרֵי תֵעַלוּן לְאַרְעָא דִי אֲנָא יָהֵב לְכוֹן וְתַשְּׁמֵט אַרְעָא שְׁמִטְתָא קֳדָם יְיָ

ושבתה הארץ שבת לה׳‎. מצוה על ישראלי שלא יעזוב גר לזרוע שנת השבת כאשר לא נעזבנו לעשות מלאכה בשבת כי הוא ברשותנו:

וטעם שבת לה׳‎. כיום השבת וסוד ימי עולם רמוז במקום הזה:

ושבתה - לשון ביטול.

כי תבאו לאחר ירושה וישיבה כדכתיב כרמך, שדך, כשיהיה כל אחד מכיר את שלו.

ושבתה הארץ לשון בטול. יכול מלחפור בורות שיחין ומערות תלמוד לומר, שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור.

שבת לה' סימן שהקרקע שלי שהיא שובתת לשמי.

שבת לה' פרש״‎י לשם ה׳‎ כלומר לא תהא כוונתך להובירה כדי לטייבה אלא כדי לעשות מצות הקב״‎ה.

וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳. בְּטַעַם מִצְוָה זוֹ יֵשׁ דֵּעוֹת חֲלוּקוֹת, כִּי רַבִּים אוֹמְרִים שֶׁהַטַּעַם הוּא שֶׁתִּשְׁבּוֹת הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁתּוֹסִיף תֵּת כֹּחָהּ לִזְרוֹעַ, וּלְדֵעָה זוֹ נָטָה הָרַב הַמּוֹרֶה. וְרַבִּים חוֹלְקִים עָלָיו וְאָמְרוּ שֶׁאִם חָשְׁשָׁה הַתּוֹרָה לָזֶה שֶׁלֹּא תֶּחֱלַשׁ הָאֲדָמָה, לָמָּה יִתְחַיְּבוּ גָּלוּת עַל שְׁמִטַּת הָאָרֶץ, יִהְיֶה עָנְשָׁם שֶׁלֹּא תּוֹסִיף הָאָרֶץ תֵּת כֹּחָהּ לָהֶם. וְעוֹד שֶׁאֵין זֶה שַׁבָּת לַה׳ כִּי אִם לְצֹרֶךְ הָאָרֶץ, וּמַהוּ שֶׁאָמַר ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ״, מָה תַּרְוִיחַ בָּזֶה שֶׁיִּגְלוּ מִמֶּנָּה יִשְׂרָאֵל וְיֵשְׁבוּ עָלֶיהָ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לְעוֹלָם בָּהּ יַעֲבֹדוּ, וְאֵיךְ תִּשְׁבּוֹת הָאָרֶץ בָּהְשַׁמָּהּ מֵהֶם. וּבָעֲקֵדָה נָתַן טַעַם אַחֵר וְאָמַר שֶׁתַּכְלִית מִצְוָה זוֹ לִזְכֹּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְלִזְכֹּר יְמוֹת עוֹלָם וְסוֹף יְמֵי חֶלְדּוֹ, וְכֵן כָּתַב מהרי״א וְהוֹסִיף עוֹד נוֹפֶךְ מִשֶּׁלּוֹ. וְגַם זֶה רָחוֹק מִכִּלְיוֹתַי, כִּי הוּא דּוֹמֶה לִיהוּדָה וְעוֹד לִקְרָא, כִּי יוֹם הַשַּׁבָּת הַתְּמִידִי בְּכָל שָׁבוּעַ בָּא לִזְכֹּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְאִם הוּא לֹא יוֹעִיל - מַה יּוֹשִׁיעֵנוּ זֶה הַבָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים.

וּכְדֵי לְיַשֵּׁב כַּמָּה דִקְדּוּקִים בִּלְשׁוֹן הַפָּרָשָׁה, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁטַּעַם מִצְוָה זוֹ הִיא לְהַשְׁרִישׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִדַּת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן בַּה׳, כִּי חָשַׁשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֶּן בְּבוֹאָם אֶל הָאָרֶץ יִתְעַסְּקוּ בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה עַל הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי, וְכַאֲשֶׁר כַּבִּיר מָצְאָה יָדָם יִשְׁכְּחוּ אֶת ה׳ וְיָסִירוּ בִּטְחוֹנָם מִמֶּנּוּ, וְיַחְשְׁבוּ כִּי כֹּחָם וְעֹצֶם יָדָם עָשָׂה לָהֶם אֶת הַחַיִל הַזֶּה וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, וְיַחְשְׁבוּ שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלָּהֶם הִיא וְהֵם הַבְּעָלִים וְאֵין זוּלָתָם. עַל כֵּן הוֹצִיאָם ה׳ מִן הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי לְגַמְרֵי, כִּי בְּשֵׁשׁ שָׁנִים דֶּרֶךְ הָאֻמּוֹת לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי שָׁנִים זֶרַע וְשָׁנָה אַחַת בּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְחִישׁ חֵילָהּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ״ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וַאֲנִי מַבְטִיחֲךָ לְהוֹסִיף כֹּחָהּ שֶׁלֹּא תַּכְחִישׁ. וְעוֹד נֵס בְּתוֹךְ נֵס, שֶׁאַחַר שֶׁזְּרַעְתָּהּ שֵׁשׁ שָׁנִים אִם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית לֹא יַכְחִישׁ חֵילָהּ הִנֵּה לְכָל הַפָּחוֹת לֹא יוֹסִיף לָהּ זֶה כֹּחַ, וְאָמַר ה׳, אַדְּרַבָּה, שֶׁבַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית יוֹסִיף לָהּ כֹּחַ כָּל כָּךְ עַד שֶׁנֶּאֱמַר ״וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים״. וְאִם הָיָה הַנֵּס שֶׁתַּעֲשֶׂה הַתְּבוּאָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה נִסִּים, אֲבָל וְשָׁלִישִׁים עַל כֻּלּוֹ, שֶׁהַתְּבוּאָה שֶׁתַּעֲשֶׂה בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית אַף אִם לֹא יִהְיֶה בָּהּ כִּי אִם שִׁעוּר אֲכִילָה לְשָׁנָה אַחַת מִכָּל מָקוֹם יִשְׁלַח ה׳ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֵיהֶם שֶׁיֹּאכַל קִמְעָא וּמִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו עַד שֶׁתַּסְפִּיק הַתְּבוּאָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, מִדְּקָאָמַר ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה״ בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְעָשָׂת תְּבוּאָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים״, אֶלָּא שֶׁרָמַז בְּהֵ״א הַיְדִיעָה שֶׁאוֹתָהּ הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא רְגִילָה לַעֲשׂוֹת מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה כֵּן תַּעֲשֶׂה גַּם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְיוֹסֵף ה׳ כֹּחַ בָּאָרֶץ עַד שֶׁאוֹתָהּ הַתְּבוּאָה תַּסְפִּיק לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְזֶה וַדַּאי נֵס נִגְלֶה וְגָדוֹל מִכֻּלָּם. וְעַל יְדֵי כָּל הַמּוֹפְתִים הַלָּלוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּיָדֶךָ תֵּדַע כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ עֵינֶיךָ נְשׂוּאוֹת אֶל ה׳, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּירִידַת הַמָּן לְיוֹמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת אֶל ה׳ תָּמִיד וְיִבְטְחוּ בּוֹ תָּמִיד, כָּךְ עִנְיַן הַשְּׁמִטָּה שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ הָאֲדָמָה כָּל שָׁנָה שְׁבִיעִית, אֵין זֶרַע וְאֵין קָצִיר, וְיִסְמְכוּ עַל הַנֵּס. וְזֶה טַעַם נָכוֹן וּבָרוּר יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁדִּבְּרוּ בּוֹ הַמְפָרְשִׁים.

וּלְפִי זֶה דִּין הוּא שֶׁיִּתְחַיְּבוּ גָּלוּת בַּעֲוֹן הַשְּׁמִיטָה, מִצַּד חֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה שֶׁבָּהֶם, כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בַּה׳ וְלֹא בָּטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ (תהלים עח כב) שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם נֵס כָּזֶה בַּעֲשִׂיַּת הַתְּבוּאָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ה א): ״שׁוֹטְטוּ בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלַיִם וּדְעוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ אִישׁ מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ״. גַּם הָאָרֶץ עַצְמָהּ תַּקְפִּיד עַל זֶה מְאֹד, כִּי רְצוֹנָהּ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל זְכוּת זֶה עַל יָדָהּ לְחַזֵּק הָאֱמוּנָה בַּה׳ עַל יָדָהּ. וְעוֹד שֶׁעַל יְדֵי זֶה יַאֲמִינוּ כִּי כֻלָּם אֵינָן רַק אֲרִיסִים בַּקַּרְקַע וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעַל הַשָּׂדֶה, וּבְדָבָר זֶה הָאָרֶץ חֲפֵצָה שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ בַּעְלָהּ וַאֲדוֹנָהּ כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ הָאָרֶץ. וּבְבִטּוּל הַשְּׁמִיטּוֹת שֶׁיַּחֲזִיקוּ הֵמָּה כִּבְעָלִים בָּאָרֶץ רָאוּי הוּא שֶׁתַּקְפִּיד הָאָרֶץ עַל זֶה. לָכֵן נֶאֱמַר: ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ״. אֲבָל עַל הָאֻמּוֹת לֹא תַּקְפִּיד אִם יִנְהֲגוּ בָהּ מִנְהַג הַטִּבְעִי, כִּי בְּלָאו הָכֵי כָּל הַנְהָגָתָם עַל פִּי הַטֶּבַע וְאֵין בָּהֶם אֱמוּנָה. וְאַחַר הַצָּעָה זוֹ נָבֹא לְבֵאוּר הַפְּסוּקִים כִּי הֵמָּה מַסְכִּימִים לְכַוָּנָה זוֹ הָאֲמִתִּית אֲשֶׁר אֵין סָפֵק בָּהּ.

דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳. טַעַם הַכֶּפֶל, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּמִצְוָה זוֹ עִנְיַן מְנִיעַת עֲבוֹדַת אֲדָמָה וְהַפְקָרַת הַפֵּרוֹת הָעוֹלִים מֵהָאִילָנוֹת וְצֶמַח הָאֲדָמָה. כְּנֶגֶד מְנִיעַת עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה וַהֲכָנַת הַצְלָחָתוֹ אָמַר דַּבֵּר לְשׁוֹן קֹשִׁי, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁאֵין רְצוֹן אָדָם חֲפֵצָה בּוֹ לְצַד הֱיוֹתוֹ מְנִיעַת הַטּוֹב, וּכְנֶגֶד הַפְקָרַת הַצּוֹמֵחַ אָמַר וְאָמַרְתָּ, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁכָּל אֶחָד יִשְׂמַח בּוֹ שֶׁיֹּאמַר יָדוֹ בַּכֹּל, גַּם לְצַד הַהַבְטָחוֹת שֶׁצִּוָּה בָּעִנְיָן (ויקרא כה:כא) ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים״ אָמַר ״וְאָמַרְתָּ״, אֲמִירָה הַמְּסַעֶדֶת אֶת הַלֵּב.

עוֹד יִרְצֶה, לְצַד שֶׁמִּצְוָה זוֹ שֶׁל שְׁבִיתַת הָאָרֶץ יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן שֶׁעַל עֲבָדָיו חִיּוּב לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, וְהַשֵּׁנִי הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר זֶה בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ יִתְחַיֵּב עֲשׂוֹתוֹ כְּפִי הַדִּין, כִּי הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ וּמַתְנֶה עִמּוֹ בִּשְׁעַת הַמַּתָּנָה תְּנָאוֹ קַיָּם, וּכְמוֹ כֵן הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁעַת הַמַּתָּנָה מַתְנֶה תְּנָאִים, כְּאָמְרוֹ ״אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן״ וְלֹא אָמַר ״אֲשֶׁר נָתַתִּי״, אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר כְּנֶגֶד דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן אָמַר ״דַּבֵּר״, וּכְנֶגֶד הֱיוֹת הַדָּבָר מִתְחַיֵּב מֵהַמִּשְׁפָּט אָמַר ״וְאָמַרְתָּ״, פֵּרוּשׁ בְּלֹא טַעַם גְּזֵרַת מֶלֶךְ יְקַבְּלוּ הַמַּאֲמָר.

וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הִיא כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּמַאֲמָר זֶה, אִם עַל שְׁנַת הַשְּׁמִיטָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּסָמוּךְ (ויקרא כה:ד) ״וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן״.

אָכֵן נִתְכַּוֵּן ה׳ לוֹמַר סָמוּךְ לְזִכְרוֹן הַנְּתִינָה לָהֶם שִׁיּוּר לַה׳ בָּאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ אֲנִי נֹתֵן וְלֹא מַתָּנָה חֲלוּטָה אֶלָּא וְשָׁבְתָה וְגוֹ׳ לַה׳, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ שִׁעוּר שַׁבָּת זֶה, אִם חֹדֶשׁ, אִם שָׁנָה, בְּכַמָּה שָׁנִים, וְאָמַר שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שַׁבָּת וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״וְשָׁבְתָה״ וְגוֹ׳ אֶלָּא מַה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית״ לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁשִּׁיֵּר ה׳ לְעַצְמוֹ שָׁנָה זוֹ, אֶלָּא שֶׁנָּתַן מַתָּנָה חֲלוּטָה לִצְמִיתוּת, וְלֹא כֵן הוּא.

וְהִצַּצְתִּי וְרָאִיתִי כִּי אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה בְּסֵדֶר מַעֲשֶׂה זֶה, כִּי אִם הָיָה ה׳ נוֹתֵן הָאָרֶץ עַל תְּנַאי, בְּהִבָּטֵל הַתְּנַאי תִּתְבַּטֵּל הַמַּתָּנָה, וּבְמַה שֶׁעָשָׂה הַשִּׁיּוּר כְּשֶׁיִּשְׁלְחוּ יָד בַּשִּׁיּוּר לֹא מִפְּנֵי זֶה תִּתְבַּטֵּל הַמַּתָּנָה, אֶלָּא עֲלֵיהֶם לִפְרוֹעַ כָּל הָעוֹלֶה בַּשִּׁיּוּר. וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ויקרא כו:לד) ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה״ וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה אֵין בִּטּוּל לְמַתְּנַת הָאָרֶץ עַד עוֹלָם:

עוֹד נִרְאֶה טַעַם סְמִיכוּת ״וְשָׁבְתָה״ לְ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״, עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (בבא מציעא כג.) הֵן שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם בִּמְקוֹם שְׁבוּעָה, וְהֶחָכָם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חָכְמָה הוּא ה׳ אֱלֹהִים, וְלָזֶה כְּשֶׁהוֹצִיא מִפִּי עֶלְיוֹן ״אֲנִי נוֹתֵן״ אֲמִירָתוֹ בִּמְקוֹם שְׁבוּעָה. אוֹ גַּם כֵּן לְצַד שֶׁמַּתְּנַת ה׳ לְיִשְׂרָאֵל דִּין צְדָקָה יֵשׁ לָהּ וַאֲמִירָתָהּ כְּדִין נֶדֶר (ראש השנה ו.), וְלָזֶה תֵּכֶף וּמִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר לְאָמְרוֹ ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״ אָמַר ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, וְזוּלַת זֶה מַה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית״ וְגוֹ׳ אֵינוֹ תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר לְמַאֲמַר הַנְּתִינָה שֶׁהֲרֵי הִפְסִיק בְּמַאֲמַר ״שֵׁשׁ שָׁנִים״ וְגוֹ׳ ״וְשֵׁשׁ שָׁנִים״ וְגוֹ׳.