וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי־לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־גֵרִ֧ים וְתוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי׃

והארץ לא תמכר. לִתֵּן לָאו עַל חֲזָרַת שָׂדוֹת לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל, שֶׁלֹּא יְהֵא הַלּוֹקֵחַ כּוֹבְשָׁהּ:

לצמתת. לִפְסִיקָה, לִמְכִירָה פְסוּקָה עוֹלָמִית:

כי לי הארץ. אַל תֵּרַע עֵינְךָ בָהּ שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ (ספרא):

וְאַרְעָא לָא תִזְדַבַּן לַחֲלוּטִין אֲרֵי דִילִי אַרְעָא אֲרֵי דַיָרִין וְתוֹתָבִין אַתּוּן קֳדָמַי

לצמיתות. כמו כריתות והתי״ו שרש מגזרת יצמיתם ה׳‎ אלהינו:

כי לי הארץ. זה טעם נכבד וכן אמר משה בתפלתו ה׳‎ מעון אתה היית לנו אתה כמו מעון עומד ודור הולך ודור בא:

לא תמכר לצמתת לשון כריתה והבדלה כמו יצמיתם ה'

לצמתת בחיר״‎ק וחברו לצמיתות סימנו כי לי הארץ.