וְלֹא תוֹנוּ וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (בבא מציעא נח:) שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים, וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב יִרְצֶה כִּי הֲגַם שֶׁאָמַר לְמַעְלָה אַל תּוֹנוּ וְדִקְדֵּק לוֹמַר מִיָּד לְהוֹדִיעַ כִּי בְּאוֹנָאַת מִטַּלְטְלִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְלֹא בְּאוֹנָאַת קַרְקַע, חָשׁ הַכָּתוּב שֶׁיִּטְעֶה הַטּוֹעֶה כִּי בְּקַרְקָעוֹת מֻתָּר לְאוֹנוֹת, לָזֶה אָמַר לֹא תוֹנוּ וְגוֹ׳. וְאָמַר וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֵין דִּין אוֹנָאָה בָּהֶם, הוּא דַּוְקָא לְעִנְיַן מִשְׁפַּט יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, אֲבָל לְעוֹלָם אִסּוּר אוֹנָאָה יֵשׁ בַּדָּבָר, וְטַעַם שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֵין בּוֹ אוֹנָאָה הוּא מִטַּעַם שֶׁהִנַּחְתִּי מִשְׁפָּט זֶה לָדוּן אוֹתוֹ אֲנִי, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם פֵּרוּשׁ, שׁוֹפֵט אֶתְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה לֹא לְצַד שֶׁמֻּתָּר לְאוֹנוֹת בְּקַרְקַע. וְהַרְבֵּה דִּינִים מָצִינוּ בַּתּוֹרָה שֶׁה׳ סִלֵּק מִשְׁפָּטָם לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שמות כא:יב). וּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר לְצַד שֶׁיִּמָּצֵא אָדָם מוֹכֵר שָׁוֶה מֵאָה בַּחֲמִשִּׁים אוֹ לְהֵפֶךְ, אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לַעֲמֹד עַל הַדָּבָר לָדַעַת הַקִּנְיָן שֶׁהוּא לְצַד הָרָצוֹן וְאֶת שֶׁהוּא לְצַד הָאוֹנָאָה, וְסִלֵּק ה׳ דִּינוֹ לְבוֹחֵן לְבָבוֹת וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו.
וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה כִּי מִקַּח טָעוּת יֶשְׁנוֹ אֲפִלּוּ בְּקַרְקָעוֹת, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ט״ו מֵהִלְכוֹת מְכִירָה: וְכֵן הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע וְכוּ׳ וְנִמְצָא בַמִּקָּח מוּם שֶׁלֹּא יָדַע בּוֹ הַלּוֹקֵחַ, מַחְזִירוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, עַד כָּאן. וּפֵרוּשֵׁנוּ זֶה כְּלָלוּהוּ חֲזַ״ל בְּמַאֲמָרָם שֶׁאָמְרוּ ״אַל תּוֹנוּ״ בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים, שֶׁבָּזֶה נִכְלָל כָּל מִין אוֹנָאָה, כִּי גַּם הַמְאַנֶּה חֲבֵרוֹ לְרַמּוֹתוֹ בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר הוּא מְאַנֵּהוּ, וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל אוֹנָאַת דְּבָרִים.
