לְפִ֣י ׀ רֹ֣ב הַשָּׁנִ֗ים תַּרְבֶּה֙ מִקְנָת֔וֹ וּלְפִי֙ מְעֹ֣ט הַשָּׁנִ֔ים תַּמְעִ֖יט מִקְנָת֑וֹ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר תְּבוּאֹ֔ת ה֥וּא מֹכֵ֖ר לָֽךְ׃

לפי רוב השנים שנותרו עד היובל יש להרבות את מחיר הקרקע, ולפי מיעוט השנים יש להמעיט את המחיר, שכן מספר תבואות הוא הנמכר. רש״י מבאר ש״תרבה מקנתו״ פירושו שתמכרנה ביוקר כאשר נותרו שנים רבות, ו״תמעיט מקנתו״ פירושו שתמעיט בדמיה כאשר נותרו שנים מעטות. אבן עזרא מבאר בקצרה ש״תרבה מקנתו״ הוא היפך ״תמעיט״. הפסוק מבהיר את היגיון התמחור של הקרקע: מכיוון שהקונה זוכה רק בתבואות שעד היובל, המחיר נגזר ישירות ממספר השנים, וכל סטייה ממנו נחשבת אונאה.