בִּשְׁנַ֥ת הַיּוֹבֵ֖ל הַזֹּ֑את תָּשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ אֶל־אֲחֻזָּתֽוֹ׃

בשנת היובל שב כל אדם אל אחוזתו - הקרקע שנמכרה חוזרת לבעליה המקוריים. רש״י שואל: הרי כבר נאמר ״ושבתם איש אל אחוזתו״, ומשיב שהכתוב בא לרבות מקרה מיוחד - המוכר את שדהו, ועמד בנו וגאל אותה, שהשדה חוזרת לאב ביובל. כלומר אף אם הגאולה נעשתה בידי הבן, השדה שבה אל האב. אבן עזרא מבאר ש״בשנת היובל הזאת״ מכוון לתחילת השנה, שאז חלה החזרה. הפסוק מדגיש את עיקרון היסוד של היובל: השבת הבעלות על הקרקע לבעליה המקוריים ולמשפחתם.