וַיִּקְרָא כ״ה · י״א

יוֹבֵ֣ל הִ֗וא שְׁנַ֛ת הַחֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם לֹ֣א תִזְרָ֔עוּ וְלֹ֤א תִקְצְרוּ֙ אֶת־סְפִיחֶ֔יהָ וְלֹ֥א תִבְצְר֖וּ אֶת־נְזִרֶֽיהָ׃

במילים פשוטות

היובל הוא שנת החמישים, ובה אין זורעים, אין קוצרים את הספיחים ואין בוצרים את ענבי הגפן השמורים. רש״י מבאר ש״את נזריה״ מכוון לענבים המשומרים שאין בוצרים אותם כדרך הבעלים, אבל מותר לבצור מן ההפקר, כשם שנאמר בשנה השביעית. הוא מציין שהכפילות ״יובל היא שנת החמישים״ נצרכת בעקבות מה שנאמר קודם ״וקדשתם״. אבן עזרא מבאר בקצרה שמאחר שהיא שנת יובל - ״לא תזרעו״. כך דומה היובל בדיני העבודה החקלאית לשנת השמיטה, ומצטרפים בו איסורי הזריעה והקציר לאיסור הקבוע של השמיטה בשנה השביעית.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

יובל הוא שנת החמשים שנה. מַה תַּ"לֹ? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְקִדַּשְׁתֶּם וְגוֹ' כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (דף ח') וּבְתֹ"כֹּ:

את נזריה. אֶת הָעֲנָבִים הַמְשֻׁמָּרִים, אֲבָל בּוֹצֵר אַתָּה מִן הַמֻּפְקָרִים; כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּשְּׁבִיעִית כָּךְ נֶאֱמַר בַּיּוֹבֵל, נִמְצְאוּ שְׁתֵּי שָׁנִים קְדוֹשׁוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ - שְׁנַת מ"ט שְׁמִטָּה, וּשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים יוֹבֵל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

יוֹבֵלָא הִיא שְׁנַת חַמְשִׁין שְׁנִין תְּהֵי לְכוֹן לָא תִזְרְעוּן וְלָא תַחְצְדוּן יַת כַּתָּהָא וְלָא תִקְטְפוּן יַת שִׁבְקָהָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יובל היא. אחר שהיא שנת יובל לא תזרעו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

נזריה - גידולי ענבים שנשרו לא תבצרו. וכן ספיחים בתבואה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

יובל היא לשון שלוח כמו יובילוה רגליה, מי יובילני עיר מצור ביום ההוא יובל שי.

לכם לישראל לבדכם.

יובל היא שנת החמשים שנה מה תלמוד לומר, אלא לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמישים שנה, שיכול בכניסתה תהא מקודשת מראש השנה, וביציאתה תהא מושכת והולכת עד יוה״‎כ שכן מוסיפים מחול על הקודש, ת״‎ל יובל היא שנת החמשים שנה תהיה לכם, אין קדושתה אלא עד ראש השנה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל