וַיִּקְרָא כ״ה · י׳

וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכׇל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

יש לקדש את שנת החמישים ולקרוא דרור בארץ לכל יושביה - זוהי שנת היובל, שבה שב כל אדם אל אחוזתו ואל משפחתו. רש״י מבאר ש״וקדשתם״ נעשה בבית דין בכניסת השנה באמירת ״מקודשת השנה״, וש״דרור״ מכוון לשחרור העבדים, בין נרצע בין מי שלא כלו לו שש שנים ממכירתו. אבן עזרא מבאר ש״דרור״ פירושו חופשי, ומדמה זאת לציפור הדרור המזמרת רק כשהיא ברשות עצמה. ״יובל״ לשון שילוח, ולדברי חכמים לשון כבש - האיל שבשופרו תוקעים - ועל שם השופר נקראת השנה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וקדשתם. בִּכְנִיסָתָהּ מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין, וְאוֹמְרִים מְקֻדֶּשֶׁת הַשָּׁנָה (ראש השנה כ"ד):

וקראתם דרור. לָעֲבָדִים, בֵּין נִרְצַע בֵּין שֶׁלֹּא כָלוּ לוֹ שֵׁשׁ שָׁנִים מִשֶּׁנִּמְכַּר: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַהוּ לְשׁוֹן דְּרוֹר? כִּמְדַיַּר בֵּי דַיְרָא וְכוּ' - שֶׁדָּר בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה וְאֵינוֹ בִרְשׁוּת אֲחֵרִים (ספרא; ראש השנה ט'):

יובל הוא. שָׁנָה זֹאת מֻבְדֶּלֶת מִשְּׁאָר שָׁנִים בִּנְקִיבַת שֵׁם לָהּ לְבַדָּהּ, וּמַה שְּׁמָהּ? יוֹבֵל שְׁמָהּ, עַל שֵׁם תְּקִיעַת שׁוֹפָר:

ושבתם איש אל אחזתו. שֶׁהַשָּׂדוֹת חוֹזְרוֹת לְבַעְלֵיהֶן:

ואיש אל משפחתו תשבו. לְרַבּוֹת אֶת הַנִּרְצָע (קידושין ט"ו):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּתְקַדְשׁוּן יָת שְׁנַת חַמְשִׁין שְׁנִין וְתַקְרוּן חֵרוּתָא בְּאַרְעָא לְכָל יָתְבָהָא יוֹבֵלָא הִיא תְּהֵי לְכוֹן וּתְתוּבוּן גְבַר לְאַחֲסַנְתֵּהּ וּגְבַר לְזַרְעִיתֵהּ תְּתוּבוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וקדשתם את שנת החמשים. בעבודת הארץ וכל יושביה:

דרור. ידועה שהוא כמו חפשי וכדרור לעוף עוף קטן מנגן כשהוא ברשותו ואם הוא ברשות אדם לא יאכל עד שימות:

יובל. כמו שלוח וחז״ל אמרו שפירוש יובל כבש והראיה שופרות היובלים ונקראה השנה בשם השופר:

וטעם תהיה לכם. לישראל לבדם:

ושבתם איש אל אחזתו. כאשר יפרש כי בשנת היובל תשוב הארץ הנמכרת לבעליה:

ואיש אל משפחתו. העבד הנמכר לישראל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ושבתם איש [אל אחזתו] - לירושתו. כמו שמפורש לפנינו שהמוכר שדה חוזר לו בחנם ביובל.

ואיש אל משפחתו - עבד עברי חוזר חפשי ביובל.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

שנת החמשים שנה וקראתם דרור כמו שמצינו בלויים מבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד.

לכל ישביה כיון שגלו אפי׳‎ מקצת השבטים בטלו יובלות.

מקור: ספריא · נחלת הכלל