הוֹצֵ֣א אֶת־הַֽמְקַלֵּ֗ל אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְסָמְכ֧וּ כׇֽל־הַשֹּׁמְעִ֛ים אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְרָגְמ֥וּ אֹת֖וֹ כׇּל־הָעֵדָֽה׃

השמעים. אֵלּוּ הָעֵדִים:

כל. לְהָבִיא אֶת הַדַּיָּנִים (ספרא):

את ידיהם. אוֹמְרִים לוֹ דָּמְךָ בְּרֹאשְׁךָ, וְאֵין אָנוּ נֶעֱנָשִׁים בְּמִיתָתְךָ, שֶׁאַתָּה גָרַמְתָּ לְךָ (שם):

כל העדה. בְּמַעֲמַד כָּל הָעֵדָה, (מִכָּאן) שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ (עי' שם):

אַפֵּק יָת דְאַרְגֵז לְמִבָּרָא לְמַשְּׁרִיתָא וְיִסְמְכוּן כָּל דִי שְׁמָעוּ יָת יְדֵיהוֹן עַל רֵישֵׁהּ וְיִרְגְמוּן יָתֵהּ כָּל כְּנִשְּׁתָּא

וסמכו כל השומעים. בעבור כי על פי עדותם יסקל:

וסמכו מפני מה נתחייב זה סמיכה מכל חייבי מיתות לפי שבשעת גמר דין היו צריכים הדיינים לומר לעדים אמור בפירוש מה ששמעת והעדים אומרים בפירוש ברכת השם כמו ששמעו לכך היו סומכים את ידיהם עליו, כלומר העון הזה שאנו עושים לברך את השם יהא תלוי בצוארך שאתה גרמת לנו. כל השמעים שבעדות נסקל.

ורגמו אתו לפי שנתגייר, דאם לא נתגייר לא היה נסקל דבן נח דינו בסייף בעדים ובהתראה. עונש שמענו אזהרה מנין לבן נח מן ויצו ה׳‎ אלקים על האדם, לבן ישראל מאלוקים לא תקלל. אתו ולא כסותו.