רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11ונשא חטאו. בְּכָרֵת כְּשֶׁאֵין הַתְרָאָה:
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
וַיִּקְרָא כ״ד · ט״ו
וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי־יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
ה׳ מצווה את משה לומר לבני ישראל את הכלל: כל אדם שיקלל את אלוהיו יישא בעונש חטאו. רש״י מבאר ש״ונשא חטאו״ מכוון לעונש כרת, במקרה שאין בו התראה של עדים, לעומת המקרה של קללת השם המפורש בעדים והתראה שעונשו סקילה כמפורש בפסוק הבא. רשב״ם מסביר את סדר הפסוקים: תחילה מדובר במי שמקלל בכינוי בלא פירוש השם המובהק, ואחר כך מפרש הכתוב את דין המקלל את השם המפורש עצמו. הכתוב מבחין אפוא בין דרגות שונות של קללה ובין העונשים המתאימים להן.
מבוסס על רש״י, רשב״ם · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְעִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּמַלֵל לְמֵימָר גְבַר גְבַר דִי יַרְגֵז קֳדָם אֱלָהֵהּ וִיקַבֵּל חוֹבֵהּ
Onkelos Leviticus
רשב״ם
רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12איש איש כי יקלל אלהיו - סתם בכינוי בלא פירוש שם המובהק. ומפרש השם המובהק יתברך שמו. ואחר כך מקללו.
Rashbam on Leviticus - Daat
חזקוני
רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13כי יקלל אלהיו ונשא חטאו אין בדבר רק נשיאות חטא כלומר בינו לבין קונו הדבר תלוי שספק נפשות להקל ושמא לא כיון כלפי הקב״ה רק כלפי הדיינים שכן דיינים קרואים אלהים ואין לעמוד על בירור דעת האדם המקלל בשם אלוקים אבל נוקב שם ה׳ שמפרש שם המיוחד מות יומת.
Chizkuni