וַיִּקְרָא כ״ד · ט״ו

וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ כִּֽי־יְקַלֵּ֥ל אֱלֹהָ֖יו וְנָשָׂ֥א חֶטְאֽוֹ׃

במילים פשוטות

ה׳ מצווה את משה לומר לבני ישראל את הכלל: כל אדם שיקלל את אלוהיו יישא בעונש חטאו. רש״י מבאר ש״ונשא חטאו״ מכוון לעונש כרת, במקרה שאין בו התראה של עדים, לעומת המקרה של קללת השם המפורש בעדים והתראה שעונשו סקילה כמפורש בפסוק הבא. רשב״ם מסביר את סדר הפסוקים: תחילה מדובר במי שמקלל בכינוי בלא פירוש השם המובהק, ואחר כך מפרש הכתוב את דין המקלל את השם המפורש עצמו. הכתוב מבחין אפוא בין דרגות שונות של קללה ובין העונשים המתאימים להן.
מבוסס על רש״י, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ונשא חטאו. בְּכָרֵת כְּשֶׁאֵין הַתְרָאָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּמַלֵל לְמֵימָר גְבַר גְבַר דִי יַרְגֵז קֳדָם אֱלָהֵהּ וִיקַבֵּל חוֹבֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

איש איש כי יקלל אלהיו - סתם בכינוי בלא פירוש שם המובהק. ומפרש השם המובהק יתברך שמו. ואחר כך מקללו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי יקלל אלהיו ונשא חטאו אין בדבר רק נשיאות חטא כלומר בינו לבין קונו הדבר תלוי שספק נפשות להקל ושמא לא כיון כלפי הקב״‎ה רק כלפי הדיינים שכן דיינים קרואים אלהים ואין לעמוד על בירור דעת האדם המקלל בשם אלוקים אבל נוקב שם ה׳‎ שמפרש שם המיוחד מות יומת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל