וַיִּקְרָא כ״ד · י״ב

ויניחהו. לְבַדּוֹ, וְלֹא הִנִּיחוּ מְקוֹשֵׁשׁ עִמּוֹ - שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ בְּפֶרֶק אֶחָד - וְיוֹדְעִים הָיוּ שֶׁהַמְּקוֹשֵׁשׁ בְּמִיתָה, אֲבָל לֹא פֹרַשׁ לָהֶם בְּאֵיזוֹ מִיתָה לְכָךְ נֶאֱמַר (במדבר ט"ו), כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶֹה לוֹ; אֲבָל בַּמְּקַלֵּל הוּא אוֹמֵר לִפְרֹשׁ לָהֶם, שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים אִם חַיָּב מִיתָה אִם לָאו (ספרא; סנהדרין ע"ח):

וְאַסְרוֹהִי בְּבֵית מַטְרָא עַד דְיִתְפָּרַשׁ לְהוֹן עַל גְזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ

במשמר. במקום ידוע במחנה:

ויניחהו במשמר פרש״‎י ולא הניחו המקושש עמו ששניהם היו בפרק אחד וכו', וא״‎ת הא פירש״‎י לעיל ויצא מהיכן יצא רבי לוי אומר מעולמו יצא רבי ברכיה אומר מפרשה של מעלה יצא לגלג ואמר ביום השבת ביום השבת יערכנו וכו׳‎ וקים לן שלחם הפנים לא נעשה עד שנה שניה כשהוקם המשכן ומקושש חלל שבת שניה של שנה ראשונה כדאמרינן, וא״‎כ היאך היו בפרק אחד, אלא י״‎ל דפרשת לחם הפנים הכתובה כאן בפרק של מקושש נאמרה ואין מוקדם ומאוחר בתורה ועליה לגלג אותו בן איש מצרי.

לפרש להם על פי ה' נראה בעיניהם שהיה חייב סקילה מדכתיב אביו ואמו קלל דמיו בו ק״‎ו לשכינה אלא שאין עונשים מן הדין ומשום הכי כתיב לפרש להם על פי ה'.