וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה פותח קטע חדש בלשון דיבור ה׳ אל משה, לקראת מצוות יום הכיפורים, כפי שמתרגם אונקלוס בלשון דיבור והוראה. כפי שביארו אבן עזרא וחזקוני בפסוקים הסמוכים, ההפסק בלשון ״וידבר״ בא ללמד שיום הכיפורים הוא מועד בפני עצמו, בעל זמן קבוע וקדושה מיוחדת. אף שאין כאן פירוש נרחב מן המפרשים, מן הפשט עולה שהתורה פותחת נושא חדש בפתיחה נפרדת. כך מכינה התורה את הקורא לפרשת יום הכיפורים, החותם את עשרת ימי התשובה. הפתיחה הנפרדת מדגישה את מעמדו המיוחד של היום הקדוש הזה, שעניינו כפרה, עינוי הנפש והתקרבות אל ה׳, ושהוא נבדל בקדושתו משאר המועדים.