וַיִּקְרָא כ״ב · ט׳

הכהנים ישמרו את משמרת ה׳ ולא יישאו עליו חטא וימותו בו כי יחללוהו. רש״י מבאר ש״ושמרו את משמרתי״ עניינו מלאכול תרומה בטומאת הגוף, ו״ומתו בו״ מלמד שהיא מיתה בידי שמים. אבן עזרא מבאר ש״ושמרו את משמרתי״ הוא רמז למקדש, ולכן ״ולא ישאו עליו חטא ומתו בו״. הפסוק מזהיר את הכהנים לשמור על דיני הטהרה ולא לאכול קודשים בטומאה, ומטיל עונש מיתה בידי שמים על העובר. חתימת ״אני ה׳ מקדשם״ מדגישה שה׳ הוא המקדש את הכהנים, ולכן חילול הקודשים על ידי אכילה בטומאה הוא פגיעה חמורה. התורה מלמדת שהזהירות בטהרה אינה עניין קל אלא חובה שעונש כבד כרוך בהפרתה, מתוך אחריות לקדושה שנמסרה לכהנים.