וַיִּקְרָא כ״ב · י׳

וְכׇל־זָ֖ר לֹא־יֹ֣אכַל קֹ֑דֶשׁ תּוֹשַׁ֥ב כֹּהֵ֛ן וְשָׂכִ֖יר לֹא־יֹ֥אכַל קֹֽדֶשׁ׃

במילים פשוטות

כל זר לא יאכל קודש, וגם תושב הכהן ושכירו לא יאכלו קודש. רש״י מבאר שהכתוב מדבר בתרומה, ומסביר ש״תושב כהן ושכיר״ הם תושבו של הכהן ושכירו, ולכן ״תושב״ נקוד פתח מפני שהוא דבוק, ומבאר שהתושב הוא נרצע הקנוי לו עד היובל. אבן עזרא מבאר ש״וכל זר״ הוא מי שאינו מזרע אהרן. הפסוק אוסר על מי שאינו כהן לאכול מן הקודשים, ואף על עבד או שכיר של הכהן שאינם מזרעו. האיסור מבחין בין מי שזכאי לאכול מן התרומה, בני משפחת הכהן, לבין זרים ועובדים שאין להם זכות זו. בכך שומרת התורה על ייחוד הקודשים לכהנים ולבני ביתם, ומדגישה שהזכות לאכול מן הקודשים תלויה בשייכות לזרע אהרן ולא רק בקשר עם הכהן.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא יאכל קדש. בִּתְרוּמָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכָּל הָעִנְיָן דִּבֵּר בָּהּ:

תושב כהן ושכיר. תּוֹשָׁבוֹ שֶׁל כֹּהֵן וּשְׂכִירוֹ, לְפִיכָךְ "תּוֹשַׁב" זֶה נָקוּד פַּתָּח, לְפִי שֶׁהוּא דָּבוּק; וְאֵיזֶהוּ תּוֹשָׁב? זֶה נִרְצָע שֶׁהוּא קָנוּי לוֹ עַד הַיּוֹבֵל, וְאֵיזֶהוּ שָֹכִיר? זֶה קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים שֶׁיּוֹצֵא בְשֵׁשׁ, בָּא הַכָּתוּב וְלִמֶּדְךָ כָּאן שֶׁאֵין גּוּפוֹ קָנוּי לַאֲדוֹנָיו לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתוֹ (ספרא; יבמות ע'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְכָל חִלוֹנַי לָא יֵיכוּל קוּדְשָׁא תּוֹתָבָא דְכַהֲנָא וַאֲגִירָא לָא יֵיכוּל קוּדְשָׁא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וכל זר. שאינו מזרע אהרן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

וכל זר לא יאכל קדש - תרומה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

תושב כהן ושכיר יאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר ומה תושב שקנינו קנין עולם אינו אוכל שכיר שקנינו קנין שנים לא כ״‎ש שאינו אוכל אלא א״‎כ הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם יהא אוכל בא שכיר ולמד על תושב שאף על פי שהוא קנוי קנין עולם אינו אוכל.

מקור: ספריא · נחלת הכלל