וַיִּקְרָא כ״ב · כ״ז

שׁ֣וֹר אוֹ־כֶ֤שֶׂב אוֹ־עֵז֙ כִּ֣י יִוָּלֵ֔ד וְהָיָ֛ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תַּ֣חַת אִמּ֑וֹ וּמִיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ וָהָ֔לְאָה יֵרָצֶ֕ה לְקׇרְבַּ֥ן אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽה׃

במילים פשוטות

שור, כשב או עז כי ייוולד, יהיה שבעת ימים תחת אמו, ומיום השמיני והלאה יירצה לקרבן אישה לה׳. רש״י מבאר ש״כי יולד״ בא למעט יוצא דופן, כלומר בהמה שלא נולדה בדרך הרגילה. אבן עזרא מבאר ששלושת המינים נקראים כאן על שם סופם, ומבאר ש״ומיום השמיני״ הוא כמו הנימול בגיל שמונה ימים, ו״והלאה״ עניינו אחריו. הפסוק קובע שבהמה שנולדה אינה כשרה לקרבן בשבעת ימיה הראשונים, וראויה להקרבה רק מן היום השמיני ואילך. ההמתנה של שבעה ימים מלמדת שיש להניח לוולד להתחזק תחת אמו קודם שהוא ראוי לשמש קרבן. בכך מוסיפה התורה תנאי של גיל מינימלי להכשרת הבהמה לקרבן, לצד תנאי השלמות שנזכר קודם, כדי שהקרבן יתקבל לרצון.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי יולד. פְּרָט לְיוֹצֵא דֹפֶן (שם ל"ח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

תּוֹר אוֹ אִמָר אוֹ עִזָא אֲרֵי יִתְיְלִיד וִיהֵי שִׁבְעָא יוֹמִין בָּתַר אִמֵהּ וּמִיוֹמָא תְמִינָאָה וּלְהַלָא יִתִּרְעִי לְקָרָבָא קֻרְבָּנָא קֳדָם יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שור או כשב או עז. נקראים על שם סופם כמו ובגדי ערומים תפשיט. יומת המת כי יפול הנופל או הטעם זכר המין:

וטעם ומיום השמיני. כמו הנמול עד המרובע:

והלאה. אחריו והעד חץ יהונתן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

שור או כשב פרט לכלאים. או עז פרט לבהמה.

כי יולד ולא אדם כי יולד פי׳‎ אינו נקראו שור או כשב או עז להיות ראוי לקרבן עד שיולד אבל אדם יוצא דופן כשר להיות מקריב כילוד.

והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן דחיישינן שמא נפל הוא. ד״‎א שכל הפורש ממקום צחנה וטומאה צריך פרישה שבעת ימים קודם שיכנס למחנה שכינה כגון זב ומצורע וטמא מת. תחת אמו פרט ליתום מצוה זו כבר נאמרה בפרשת משפטים לענין בכור וכאן לענין פשוט.

ומיום השמיני והלאה למעלה בפ׳‎ משפטים שנאמר בו וביום השמיני תתנו לי היינו להקדישו וכאן להקריבו.

ירצה לקרבן אשה אחר שהזהיר אותם שלא ירצו הזכיר אותם כמו כן שלא ירצה קודם יום שמיני.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד. אָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁבְּיוֹם הִוָּלְדוֹ יֵשׁ לוֹ עָלָיו שֵׁם שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב, כִּי אֵינוֹ מוֹסִיף עַל שְׁלֵמָתוֹ וְעַל עַצְמוּתוֹ כְּלוּם, כִּי הוּא נוֹלָד עִם כָּל שְׁלֵמָתוֹ. לְאַפּוֹקֵי הָאָדָם, עַיִר פֶּרֶא יִוָּלֵד (איוב יא יב), וּקְנִיַּת שְׁלֵמָתוֹ תָּלוּי בְּמַעֲשָׂיו. וְנִרְאֶה שֶׁלְּכָךְ הוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאמַר, מֵאַחַר שֶׁבְּיוֹם הִוָּלְדָם יֵשׁ לָהֶם כָּל הַשְּׁלֵמוּת הָרָאוּי לָהֶם, אִם כֵּן יִהְיוּ כְּשֵׁרִים לְהַקְרָבָה מִיָּד, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ״. ״וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה״, כִּי כָל מִסְפַּר שְׁמִינִי קֹדֶשׁ, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת שְׁמִינִי (ט א), עַל כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ עַד אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו מִסְפָּר זֶה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל