וַיִּקְרָא כ״ב · י״א

כהן הקונה נפש בכספו, הוא יאכל בקודש, ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו. רש״י מבאר ש״וכהן כי יקנה נפש״ הוא עבד כנעני הקנוי לגופו, ו״יליד ביתו״ הם בני השפחות, ומוסיף שאשת כהן אוכלת בתרומה מן המקרא הזה שגם היא קניין כספו. אבן עזרא מבאר ש״הם יאכלו בלחמו״ מוסב על זכרים ונקבות. הפסוק מרחיב את מעגל הזכאים לאכול מן הקודשים גם לעבדיו של הכהן הקנויים לו ולילידי ביתו. בשונה מן השכיר והתושב שנזכרו קודם, העבד הקנוי לגופו נחשב חלק מבית הכהן ולכן אוכל מן הקודשים. מכאן לומדים גם שאשת הכהן אוכלת בתרומה. התורה קובעת בכך מי מבני בית הכהן זכאי לאכול מן הקודשים מכוח שייכותו למשק ביתו.