וַיִּקְרָא כ״ב · א׳

פסוק פתיחה שבו ה׳ פונה אל משה למסור את הדינים הבאים בעניין הכהנים והקודשים. תרגום אונקלוס מוסר אותו כפשוטו: ה׳ דיבר עם משה לאמור. זהו נוסח הפתיחה הקבוע החוזר בתורה בראש עניין חדש, וכאן הוא פותח את הפרשה העוסקת בהיזהרות הכהנים מן הקודשים בזמן טומאתם. הפתיחה מלמדת שהדינים שיבואו בהמשך נמסרו מפי ה׳ אל משה, ומכינה את המעבר לעניין החדש. אף שאין בפסוק תוכן מיוחד מלבד ההקדמה, הוא מסמן את ראשית הנושא הבא ומדגיש את מקורו האלוהי של הציווי, שנמסר למשה כדי להעבירו אל אהרן ובניו ואל העם.