וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן וְאֶל־בָּנָ֑יו וְאֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

משה מדבר את המצווה הזאת אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל. רש״י מבאר ש״וידבר משה״ מוסב על המצווה הזאת, ושאמירתה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל באה להזהיר את בית הדין על הכהנים, כלומר שהעם אחראי לפקח על שמירת דיני הכהנים. אבן עזרא מבאר ש״ואל כל בני ישראל״ נאמר כדי שלא יזבחו שלמים בעלי מום, ומוסיף שמאחר שהזכיר שבעל מום אוכל קודש, הזהיר שהאוכל יהיה טהור. הפסוק חותם את הפרק ומדגיש שהמצווה נמסרה לא רק לכהנים אלא גם לכלל ישראל. שיתוף העם באחריות מלמד שכל הציבור שותף בשמירת קדושת המקדש והכהונה, ובכך נסגר מעגל הדינים העוסקים בקדושת הכהנים.