כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃

כי אם לשארו. אֵין שְׁאֵרוֹ אֶלָּא אִשְׁתּוֹ (שם; יבמות כ"ב):

אֱלָהֵן לְקָרִיבֵהּ דְקָרִיב לֵהּ לְאִמֵהּ וְלַאֲבוּהִי וְלִבְרֵהּ וְלִבְרַתֵּהּ וְלַאֲחוּהִי

כי אם לשארו הקרוב אליו. היה נראה לנו כי פירושו כמו איש איש אל כל שאר בשרו שם כלל ואחר כן פרט לאמו ולאביו:

וטעם בעל בעמיו. שלא יטמא הבעל באשתו וכאשר ראינו שהעתיקו רבותינו כי יטמא לאשתו ושמו לשארו כדרך אסמכתא כאשר פירשתי במלת לעם נכרי ואמרו כי פירוש בעל גדול שהעם ברשותו כמו בעליו אין עמו בטל הפירוש הראשון. וטעם להזכיר אמו קודם האב כי הזכר חי יותר מהנקבה ברוב:

ואמרת אליהם. שצריכים הם ליזהר בלעדי אלה גם מטומאת מת וחלול הזרע שהם מעלות קדושה לכהנים בלבד:

הקרב אליו אבל לא את הארוסה.

לאמו ולאביו וי״‎ו במקום או. וכן ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו. אם יאמר לאמו מה ת״‎ל לאביו ומה אמו שהיא מתחללת הרי הוא מטמא לה, אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו אלא אילו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע, אביו בחזקה מנין, תלמוד לומר ולאביו. ואלו יאמר לאביו הייתי אומר ומה אביו שהוא חזקה הרי הוא מטמא לו, אמו שהיא ודאי אינו דין שמטמא לה. אלא אם כן הייתי אומר, מה אביו שאינו מתחלל אף אמו שאינה מתחללת. אמו שנתחללה מנין ת״‎ל לאמו ולאביו. גבי כהן הדיוט מקדים אב לאם לומר לך לא מבעי׳‎ קאמר, לא מבעיא לאמו שהיא ודאית שהוא מטמא לה אלא אפי׳‎ לאביו שהוא חזקה מטמיא לו, וגבי כה״‎ג הקדים אב לאם כלו׳‎ לא מבעיא לאביו שהוא חזקה שאינו מטמא לו אלא אפי׳‎ אמו שהיא ודאית אינו מטמא לה. ולבנו ולבתו אם יאמר לבנו ולבתו מה ת״‎ל לאמו ולאביו ומה בנו ובתו שאינו חייב בכבודם הרי הוא מטמא להם, אביו ואמו שהוא חייב בכבודם אינו דין שמטמא להם, אלא אלו כן הייתי אומר לבנו ולבתו אפילו הם נפלים, תלמוד לומר לאמו ולאביו, מה אמו ואביו בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימא, יצאו בנו ובתו הנפלים. מה ת״‎ל לבנו ולבתו אלא מפני שיש בבן מה שאין בבת ובבת מה שאין בבן, הבן חייב אביו בו מצות מה שאין כן בבת, והבת אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה מה שאין כן בבן. לכך צריך לומר ולבתו.

ולאחיו, ולאחתו יאמר לאחיו ולאחותו ולא יאמר לבנו ולבתו ומה אחיו ואחותו שאין חייב בהן מצות הרי הוא מטמא בהן, בנו ובתו שהוא חייב בהן מצות אינו דין שיטמא להם, אלא אלו כן הייתי אומר לאחיו ולאחותו מאמו ת״‎ל לבנו ולבתו, מה בנו ובתו שהן יורשין אף אחיו ואחותו שהן יורשין יצא אחיו ואחותו מאמו שאין יורשין. יאמר לאחיו מה ת״‎ל ולאחתו אלא אלו נאמר לאחיו ולא נאמר לאחתו הייתי אומר מה אחיו בין גדול ובין קטן מטמא לו אף אחותו בין גדולה בין קטנה מטמא להו ת״‎ל ולאחתו הבתולה קטנה ולא גדולה. ואלו נאמר ולאחותו ולא נאמר לאחיו הייתי אומר מה אחותו שהיא קטנה ולא גדולה מטמא לה אף אחיו הקטן ולא הגדול מטמא לו ת״‎ל לאחיו בין גדול בין קטן.

כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ. טַעַם אִסּוּר הַטֻּמְאָה הוּא בַּעֲבוּר רוּחַ הַטֻּמְאָה הַנִּשְׁאָר דָּבֵק בְּגוּף הָאָדָם, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא״ וְלֹא אָמַר ״בְּנֶפֶשׁ״, לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִצַּד עַצְמָהּ טְהוֹרָה הִיא וְאֵין בָּהּ שׁוּם צַד טֻמְאָה, אַךְ שֶׁהַנֶּפֶשׁ סִבַּת הַטֻּמְאָה, כִּי כָל שְׁאָר הַבַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם נֶפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת כִּי אִם רוּחַ הַחִיּוּנִית לְבַד, אֵין מִיתָתָם כִּי אִם פֵּרוּד הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, וְאֵין מַלְאַךְ הַמָּוֶת מִזְדַּקֵּק לָהֶם כְּלָל, עַל כֵּן אֵין בָּהֶם טֻמְאָה חֲמוּרָה. אֲבָל נִשְׁמַת הָאָדָם אֵינָהּ יוֹצֵאת כִּי אִם עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת הַמּוֹצִיאָהּ מִשָּׁם בְּעַל כָּרְחָהּ, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד כט): וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְהוּא בָּא מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא וּמֵבִיא הַטֻּמְאָה עַל הַגּוּף, זוּלַת הַצַּדִּיקִים וִיחִידֵי הַדּוֹר אֲשֶׁר מִיתָתָם בִּנְשִׁיקָה לֹא עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת, אֵין בָּהֶם שׁוּם צַד טֻמְאָה. לְפִיכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ברכות פ״ג ה״א) שֶׁבַּיּוֹם שֶׁמֵּת רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּטְלָה הַכְּהֻנָּה, כִּי לֹא נִטְמְאוּ בּוֹ הַכֹּהֲנִים כְּלָל.

וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה׳, אָז מִיתָתוֹ עַל יְדֵי נְשִׁיקָה וְאָז פָּרְחָה מֵהֶם הַטֻּמְאָה, וְנִמְשְׁכָה קְדֻשָּׁה זוֹ מִן אַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה׳ אֶל כָּל יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, שֶׁבְּכֻלָּם אֵין שׁוּם צַד טֻמְאָה, עַל כֵּן מֻתָּר לַכֹּהֵן לְהִתְעַסֵּק בִּקְרוֹבָיו, אָבִיו וְאִמּוֹ וּבְנוֹ וּבִתּוֹ וְאָחִיו, כִּי כֻלָּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הֵמָּה, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן כְּגוּפוֹ דָּמֵי. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמִּתְעַסֵּק בָּהֶם יֵשׁ לוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַטֻּמְאָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁתִּהְיֶה מִתְנַגֶּדֶת אֶל קְדֻשַּׁת הַכֹּהֵן, מֵאַחַר שֶׁעַצְמוּת הַטֻּמְאָה קַלָּה קְצָת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִטַּמֵּא בִּשְׁאָר כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ קְרוֹבוֹ, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר מוּטָל עַל קְרוֹבָיו, וְאִם אֵין לַכֹּהֵן קְרוֹבִים מוּטָב שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בוֹ יִשְׂרְאֵלִים. וְאִם אֵין כָּאן לֹא זֶה וְלֹא זֶה, הֲרֵי הוּא מֵת מִצְוָה וּפְשִׁיטָא שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהִתְעַסֵּק בּוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּיִשְׂרָאֵל מֻתָּר. וְכֹהֵן גָּדוֹל אָסוּר בְּכָל הַקְּרוֹבִים, כִּי מִצַּד גֹּדֶל קְדֻשָּׁתוֹ אֲפִלּוּ טֻמְאָה קַלָּה פּוֹגַמְתָּהּ.

כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו. אָמְרוּ רז״ל (יבמות כב:) ״שְׁאֵרוֹ״ זוֹ אִשְׁתּוֹ. וְקָשֶׁה, מַהוּ זֶה שֶׁאָמַר ״הַקָּרוֹב אֵלָיו״, לְשׁוֹן זָכָר, ״הַקְּרוֹבָה אֵלָיו״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, וְלָמָּה קָרָא לְאִשְׁתּוֹ ״שְׁאֵרוֹ״, וְלָמָּה הִקְדִּימָהּ לְאָבִיו וְאִמּוֹ. וּבְדֶרֶךְ הַפְּשָׁט נִרְאֶה לְפָרֵשׁ כִּדְמַסִּיק בְּפֶרֶק הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ (יבמות סג.): אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי לְאֵלִיָּהוּ: בַּמֶּה אִשָּׁה עוֹזַרְתּוֹ לְאָדָם? אָמַר לֵיהּ: אָדָם מֵבִיא חִטִּין חִטִּין כּוֹסֵס, פִּשְׁתָּן פִּשְׁתָּן לוֹבֵשׁ, לֹא נִמְצֵאת מְאִירָה עֵינָיו וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו? וּלְפִי זֶה וַדַּאי אִשְׁתּוֹ מְפַרְנַסְתּוֹ וַהֲרֵי הִיא שְׁאֵרוֹ, הַיְינוּ מְזוֹנוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו, כִּי הַמָּזוֹן נֶהְפָּךְ אֶל גּוּף הַנִּזּוֹן. וּבֵאוּר הַכָּתוּב שֶׁיִּטַּמָּא לְמִי שֶׁהוּא זָן אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁהַמָּזוֹן קָרוֹב אֶל עַצְמוּתוֹ לְהוֹסִיף בּוֹ לֵחָה תְּמוּרַת מַה שֶּׁנִּתַּךְ מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן כָּל אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ דָּמְיָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְרֵאת עֶצֶם מֵעֲצָמָיו כִּי אִם ״זֹאת הַפַּעַם״, בִּיצִירָה רִאשׁוֹנָה, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁלְּדוֹרוֹת הִיא מְאִירָה עֵינָיו בִּשְׁאֵרוֹ וּמְזוֹנוֹ, עַל כֵּן רָאוּי שֶׁיִּטַּמָּא לָהּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּטְעֶה לוֹמַר שֶׁיּוּכַל לִטַּמֵּא לְכָל מִי שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס אוֹתוֹ, עַל כֵּן הוֹצִיא הַמָּזוֹן בִּלְשׁוֹן ״שְׁאֵרוֹ״, שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוֹ לְשׁוֹן אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח יב): ״שְׁאֵר אָבִיךָ הִיא״, וְלֹא אָמַר ״אִשְׁתּוֹ״ בְּפֵרוּשׁ כְּדֵי לְפָרֵשׁ הַטַּעַם לָמָּה הוּא מִטַּמֵּא לָהּ.

וְעַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לְהוֹצִיא מִכָּאן דִּין, מַה שֶּׁאָמְרוּ רז״ל (מו״ק כה): תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת הַכֹּל כִּקְרוֹבָיו. וְעָלָיו אָמַר: ״כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו״, כִּי ״שְׁאֵרוֹ״ הַיְינוּ מְזוֹנוֹ, כְּאָמְרוּ רז״ל (ברכות יז;): כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי כוּ׳. וְאָמְרוּ רז״ל (ב״ק ס.): אֵין פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם כִּי אִם בַּעֲבוּר הָרְשָׁעִים, וְאֵינוֹ מַתְחִיל כִּי אִם בַּצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ה): ״כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ״, שֶׁכְּבָר נֶאֱכַל הַגָּדִישׁ, דְּהַיְינוּ הַצַּדִּיקִים. הִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁקָּרָא לַצַּדִּיקִים ״גָּדִישׁ״, כְּגָדִישׁ זֶה שֶׁאוֹכְלִים מִמֶּנּוּ, כָּךְ כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹנִין בַּעֲבוּר הַצַּדִּיקִים. וְעִנְיַן ״כְּבָר נֶאֱכַל״, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בְּטַכְסִיסֵי מִלְחָמָה, כִּי מִדֶּרֶךְ הַלּוֹחֲמִים לִסְתּוֹם תְּחִלָּה מַעְיְנוֹת הָעִיר וְלִשְׂרוֹף גְּדִישָׁם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מִמֶּה לְהִתְפַּרְנֵס, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּמַכּוֹת שֶׁל פַּרְעֹה (שם ח יז), כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא מֵסִיר צִלּוֹ מֵעֲלֵיהֶם תְּחִלָּה וּמְקַלְקֵל גְּדִישָׁם שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם מַה לֶּאֱכוֹל בִּזְכוּתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיְחִי (נ י) ״בְּגוֹרֶן הָאָטָד״ עִנְיַן הַקּוֹצִים וְהַגָּדִישׁ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו״, רֶמֶז לְתַלְמִיד חָכָם הַמֵּזִין אוֹתוֹ וְהַכֹּל כִּקְרוֹבָיו. וְהִקְדִּימוֹ לְאָבִיו וְאִמּוֹ, כְּאָמְרוּ רז״ל (ב״מ לג.): אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, אֲבֵדַת רַבּוֹ קוֹדֶמֶת כוּ׳. וְזֶה יִכְלוֹל גַּם בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק אָבַד אוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, לְכָךְ הִקְדִּים אֲבֵדַת רַבּוֹ.

לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו. כִּי אִמּוֹ אֵינָהּ מִזֶּרַע אַהֲרֹן זוּלַת מִצַּד שֶׁהִיא כְּגוּף בַּעְלָהּ, עַל כֵּן הִקְדִּים הָאֵם, הַדָּבָר שֶׁהוּא חִדּוּשׁ יוֹתֵר. אֲבָל בְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאָמַר ״לֹא יִטַּמָּא״, הִקְדִּים הָאָב, כִּי זֶה חִדּוּשׁ יוֹתֵר מַה שֶּׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְאָבִיו שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַהֲרֹן. וְאִם נַפְשְׁךָ לְפָרֵשׁ זֶה דֶּרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, נוּכַל לוֹמַר שֶׁיּוֹתֵר קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ שֶׁיִּטַּמָּא לְאִמּוֹ כִּי נִצְטַעֲרָה עָלָיו הַרְבֵּה בְּהֵרָיוֹן וְלֵידָה וְגִדּוּל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּאָב, עַל כֵּן יִהְיוּ שְׁנֵי מְקוֹמוֹת אֵלּוּ, הֵן ״יִטַּמָּא״ הָאָמוּר כָּאן, הֵן ״לֹא יִטַּמָּא״ הָאָמוּר בְּכֹהֵן גָּדוֹל, כֻּלָּם דֶּרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ. וְעוֹד שֶׁאִמּוֹ יוֹתֵר וַדָּאִית מִן אָבִיו, כִּי שֶׁמָּא זִנְּתָה אִמּוֹ עִם אַחֵר וְזֶה אֵינוֹ אָבִיו, וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ שְׁנֵיהֶם בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ. וְעוֹד שֶׁנִּוּוּל שֶׁל הָאִשָּׁה קָשֶׁה מִן נִוּוּל הָאִישׁ, עַל כֵּן הִקְדִּים אִמּוֹ לוֹמַר לְךָ שֶׁאִם שְׁנֵיהֶם מוּטָלִים לְפָנָיו חַיָּב לְטַפֵּל תְּחִלָּה עִם אִמּוֹ. אֲבָל בְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יִטַּמָּא״ הִקְדִּים הָאָב בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, וְקַל לְהָבִין.

כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ וְגוֹ׳ - תַּנְיָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״שְׁאֵרוֹ״ - זוֹ אִשְׁתּוֹ, דִּכְתִיב ״שְׁאֵר אָבִיךָ״. ״הַקָּרֹב״ - לְמַעֵט אֲרוּסָה, פֵּרוּשׁ לְצַד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְקָרְבָה. ״אֵלָיו״ - לְמַעֵט הַגְּרוּשָׁה, פֵּרוּשׁ קָרוֹב שֶׁנִּתְרַחֵק. יֹאמַר ״לְאִמּוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאָבִיו״? מָה אִמּוֹ שֶׁהִיא מִתְחַלֶּלֶת הֲרֵי הוּא מִטַּמֵּא לָהּ, אָבִיו שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּל אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטַּמָּא לוֹ? אִלּוּ כֵן הָיִיתִי אוֹמֵר: מָה אִמּוֹ בְּיָדוּעַ, אַף אָבִיו בְּיָדוּעַ. אָבִיו חֲזָקָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּלְאָבִיו״, עַד כָּאן. הִקְשׁוּ חַכְמֵי לוּנֵיל לְרִי״ץ: לְעוֹלָם לֹא יֹאמַר הַכָּתוּב ״לְאָבִיו״ וְאָנוּ לְמֵדִין מִקַּל וָחֹמֶר מֵאִמּוֹ. מָה תֹּאמַר? הֲרֵי אָבִיו זֶה אֵינוֹ יָדוּעַ כְּאִמּוֹ, יִטַּמָּא מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם זֶה אָבִיו - מִטַּמֵּא, וְאִם אֵינוֹ אָבִיו, אִם כֵּן הוּא מַמְזֵר וְאֵין לוֹ כְּהוּנָה, עַד כָּאן.

וּבְעֵינַי אֵינוֹ קֻשְׁיָא כְּלָל, כִּי הַכָּתוּב כָּאן בָּא לִשְׁנֵי דְּבָרִים: לְהַתִּיר וּלְהַצְרִיךְ. לְהַתִּיר טֻמְאָה בַּקְּרוֹבִים הַגַּם שֶׁאָסַר בָּרְחוֹקִים, וּלְהַצְרִיךְ - שֶׁאִם לֹא רָצָה לִטַּמֵּא מְטַמְּאִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״לָהּ יִטַּמָּא״ וְאָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים ״מִצְוָה״, שֶׁחַיָּב כָּל כֹּהֵן לִטַּמֵּא לַמֵּתִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן. וַהֲגַם שֶׁלֹּא נֶאֱמַר ״לָהּ יִטַּמָּא״ אֶלָּא בַּאֲחוֹתוֹ, הֲרֵי אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף הַכֹּהֵן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח וְלֹא רָצָה לִטַּמֵּא לָהּ וּדְחָפוּהוּ חֲכָמִים וְטִמְּאוּהוּ בְּעַל כָּרְחוֹ, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ שֶׁעַל כָּל הַקְּרוֹבִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן הוּא חַיָּב לִטַּמֵּא. וּכְפִי זֶה אִם הָיִיתִי דָּן טֻמְאַת אָבִיו מִדִּין מָה נַפְשָׁךְ אֵין לִי מָקוֹם לְחַיְּבוֹ לִטַּמֵּא לוֹ כִּי יֹאמַר מִי יֹאמַר שֶׁהוּא אָבִיו, וּמָה גַּם אִם יָמוּת אָבִיו בְּעֶרֶב פֶּסַח אֵין לְבַטֵּל מִצְוַת פֶּסַח אֶחָד בְּמוֹעֲדוֹ מֵחֲמַת סָפֵק, וְלֹא מִבָּעְיָא לְמַאן דְּאָמַר (רמב״ם ופרי חדש) סָפֵק דְּאוֹרַיְתָא מֻתָּר מִדְּאוֹרַיְתָא, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא לִדְחוֹת מִצְוַת פֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר סָפֵק דְּאוֹרַיְתָא אָסוּר מִדְּאוֹרַיְתָא אַף עַל פִּי כֵן אֵין לוֹ לִדְחוֹת מִצְוַת וַדַּאי מִפְּנֵי מִצְוַת סָפֵק, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו״ שֶׁחַיָּב לִטַּמֵּא לְכָל אֶחָד מֵהֶם דְּבַר תּוֹרָה. וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה.

וְעוֹד נִרְאֶה לִי, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מְצִיאוּת שֶׁאָבִיו אֵין לוֹ אֶלָּא חֲזָקָה, וְהַבֵּן מֻחְזָק בְּכֹהֵן, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לְפָנֵינוּ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם מֻחְזָקִים בְּחֶזְקַת כֹּהֲנִים כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, גַּם מֻחְזָקִים שֶׁאֶחָד מֵהֶם אָב וְאֶחָד בְּנוֹ, וּמְצִיאוּת זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיּוּרַע חֶזְקַת הָאָב שֶׁאֵינוֹ כֹּהֵן וְלֹא יוּרַע חֶזְקַת הַבֵּן לַהֲסִירוֹ מִמַּדְרֵגַת כֹּהֵן, וְנֹאמַר שֶׁאֵין זֶה אָבִיו וְנִשְׁאַר הַבֵּן בְּחֶזְקָתוֹ. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, אִם לֹא אָמַר ״לְאָבִיו״ הָיִיתִי דָּן שֶׁלֹּא יִטַּמָּא לְאָבִיו חֲזָקָה בָּאֹפֶן הַנִּזְכָּר, מִטַּעַם שֶׁמָּא יוּרַע חֶזְקַת אָבִיו וְהַבֵּן יִשָּׁאֵר כֹּהֵן לְעוֹלָם, וְלָזֶה אָמַר הַתַּנָּא: אָבִיו חֲזָקָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאָבִיו״. וְהִנֵּה בֵּין לְדֶרֶךְ זֶה וּבֵין לְדֶרֶךְ רִאשׁוֹן, אָבִיו חֲזָקָה חַיָּב לִטַּמֵּא לוֹ, כִּי סוֹף כָּל סוֹף אָבִיו אֵינוֹ אֶלָּא חֲזָקָה וְהַתּוֹרָה חִיְּבַתּוּ לִטַּמֵּא.

וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו וְגוֹ׳. תַּנְיָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: יֹאמַר ״לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ״, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו״? בְּנוֹ וּבִתּוֹ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּכְבוֹדָם הֲרֵי הוּא מִטַּמֵּא לָהֶם, אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁהוּא חַיָּב בִּכְבוֹדָם אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטַּמָּא לָהֶם? אִלּוּ כֵן הָיִיתִי אוֹמֵר לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַנְּפָלִים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו״ - מָה אִמּוֹ וְאָבִיו בְּנֵי קַיָּמָא, אַף בְּנוֹ וּבִתּוֹ בְּנֵי קַיָּמָא, עַד כָּאן. קָשֶׁה, כְּפִי זֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״לְאִמּוֹ וְלִבְנוֹ״ וְגוֹ׳ וְלֹא יֹאמַר ״לְאָבִיו״. וּלְטַעֲנַת מַה אִמּוֹ בְּיָדוּעַ, בְּנוֹ וּבִתּוֹ יוֹכִיחוּ, שֶׁמִּן הַסְּתָם אֵינָם בְּיָדוּעַ אֶלָּא חֲזָקָה, וּמִטַּמֵּא לָהֶם. וְאֵין לוֹמַר שֶׁגָּרוּעַ אָבִיו מִבְּנוֹ וּבִתּוֹ, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ שֶׁדָּן הַתַּנָּא קַל וָחוֹמֶר מֵהֶם לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, וְאִם כֵּן לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לְאָבִיו״? וְאִם לְגַלּוֹת עַל בְּנוֹ וּבִתּוֹ שֶׁהֵם בְּנֵי קַיָּמָא, לָמְדִינַן מִיִּתּוּר ״לְאִמּוֹ״ שֶׁאֵין צָרִיךְ, שֶׁבָּאָה מִקַּל וָחוֹמֶר בְּנוֹ וּבִתּוֹ. וְאֵין לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ שְׁנֵיהֶם יַחַד לְמַעֵט בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַנְּפָלִים, כִּי לָמָּה לֹא יַסְפִּיק אֶחָד? וְעוֹד, אִם צָרִיךְ שְׁנֵיהֶם, מַה מָקוֹם לַתַּנָּא לַעֲשׂוֹת צְרִיכוּתוֹת בֵּין לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, הֲלֹא צְרִיכִין שְׁנֵיהֶם לְמַעֵט בְּנוֹ וּבִתּוֹ נְפָלִים, וְהַדְּבָרִים פְּשׁוּטִים.

וְנִרְאֶה לוֹמַר, שֶׁאִם לֹא אָמַר ״לְאָבִיו״ הָיִיתִי דָּן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאִמּוֹ״? בְּנוֹ וּבִתּוֹ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּכְבוֹדָם מִטַּמֵּא לָהֶם, אִמּוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן? אִלּוּ כֵן הָיִיתִי דָּן גַּם אָבִיו. תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאִמּוֹ״, לְמַעֵט אָבִיו מִטַּעַם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא חֲזָקָה, וְהָיִינוּ מִתְחַיְּבִין לְפָרֵשׁ כִּי בְּנוֹ וּבִתּוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב הֵם דּוֹמִים לְאִמּוֹ בְּיָדוּעַ, וּכְגוֹן שֶׁלֹּא הָיָה מְצִיאוּת שֶׁתִּתְעַבֵּר אִשְׁתּוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי יְדִיעָה בְּרוּרָה בַּמְּצִיאוּת שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת. מַה שֶׁאֵין כֵּן אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״לְאָבִיו״ וְהִקְשֵׁינוּ לָמָּה הֻצְרַךְ, וְיָבֹא דִּינוֹ מֵאִמּוֹ, וְהֻכְרַחְנוּ לוֹמַר שֶׁבָּא לוֹמַר אֲפִלּוּ אֵינוֹ אֶלָּא חֲזָקָה, אִם כֵּן ״אִמּוֹ״ לָמָּה לִי? שְׁמַע מִנָּהּ לְמַעֵט בְּנוֹ וּבִתּוֹ נְפָלִים. וַהֲגַם שֶׁהַתַּנָּא אָמַר ״לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ״ לְמַעֵט הַנְּפָלִים, לָאו דַּוְקָא, וְסָמַךְ עַל מַה שֶׁהֶעִירְךָ בְּסָמוּךְ בִּדְרָשַׁת ״לְאָבִיו״ שֶׁבָּא לוֹמַר אֲפִלּוּ אֵינוֹ אֶלָּא חֲזָקָה.

אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה לְמָה שֶׁאָמְרוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּסֵיפָא דְּבָרָיְתָא דִּ״לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו״, וְזֶה לְשׁוֹנָם: אִלּוּ נֶאֱמַר ״לְאָבִיו״ וְלֹא נֶאֱמַר ״לְאִמּוֹ״ וְכוּ׳, הָיִיתִי אוֹמֵר, מָה אָבִיו שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּל אַף אִמּוֹ שֶׁאֵינָהּ מִתְחַלֶּלֶת, אִמּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְאִמּוֹ״, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁהֻצְרַךְ ״לְאִמּוֹ״ לְרַבּוֹת אֲפִלּוּ נִתְחַלְּלָה, וּמִנַּיִן לוֹ לְמַעֵט הַנְּפָלִים? וְאִם תִּדְרֹשׁ לַנְּפָלִים, נִתְחַלְּלָה מִנַּיִן? וְעוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כְּפִי זֶה, בִּתּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה אִם חַיָּב לִטַּמֵּא לָהּ אוֹ לֹא, שֶׁיֵּשׁ פָּנִים לוֹמַר דַּוְקָא אִמּוֹ שֶׁחַיָּב בִּכְבוֹדָהּ הוּא שֶׁנִּתְרַבֵּית אֲפִלּוּ נִתְחַלְּלָה, וְיֵשׁ פָּנִים לוֹמַר כֵּיוָן שֶׁגִּלָּה קְרָא שֶׁהַחִלּוּל אֵינוֹ פּוֹגֵם הַקּוּרְבָה, הוּא הַדִּין בִּתּוֹ.

אָכֵן בְּהָעִיר בְּדִבְרֵי הַתַּנָּא, מִנַּיִן מָצָא לוֹמַר שֶׁיִּטַּמָּא לְאִמּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה? אִם מִיִּתּוּר, דִּלְמָא אִצְטְרִיךְ מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר ״לְאָבִיו״ לְצַד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲלָה שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּל, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֵם שֶׁגְּרוּעָה מֵעֵרֶךְ אָב לְצַד שֶׁמִּתְחַלֶּלֶת. וּכְמוֹ כֵן דִּקְדֵּק הַתַּנָּא בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו בְּאָמְרוֹ ״מָה אָבִיו שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּל״, מַשְׁמַע כִּי הַהֶפְרֵשׁ יֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ הַהַדְרָגָה הֲגַם שֶׁאֵינוֹ בַנִּמְצָא אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת, וְאִם כֵּן נוּכַל לוֹמַר עַד עַתָּה שֶׁאִמּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה פָּטוּר מִלְּטַמֵּא. וּבְהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁהַתַּנָּא סוֹבֵר כִּי אָמְרוֹ ״לְאִמּוֹ״ מַשְׁמָעוּתָהּ הוּא בֵּין כֹּהֶנֶת בֵּין חֲלָלָה. הָאֱמֶת שֶׁאִם לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא ״לְאָבִיו״ הָיָה לְבַעַל דִּין לַחְלוֹק וְלוֹמַר, אִמּוֹ גְּרוּעָה מֵאָבִיו גַּם בִּהְיוֹתָהּ כֹּהֶנֶת, כֵּיוָן שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּחִלּוּל, אֲבָל אַחַר שֶׁאָמַר ״לְאִמּוֹ״ אֲפִילוּ נִתְחַלְּלָה בְּמַשְׁמָע. וּכְמוֹ כֵן תָּדוּן כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וּלְבִתּוֹ״ אֲפִילוּ נִתְחַלְּלָה בְּמַשְׁמָע, כִּי לֹא תָּלָה הַכָּתוּב הַדָּבָר אֶלָּא בְּסִבַּת הַקּוּרְבָה, וְאִמּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה וּבִתּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה נִקְרָאִים אִמּוֹ וּבִתּוֹ. וּמֵעַתָּה כֵּיוָן שֶׁבְּלֹא רִבּוּי אָנוּ אוֹמְרִים כִּי מַשְׁמָעוּת ״בִּתּוֹ״ הוּא אֲפִלּוּ שֶׁנִּתְחַלְּלָה כָּל שֶׁנִּקְרֵאת בִּתּוֹ יִטַּמָּא לָהּ, אִם כֵּן נָבֹא לָדִין לָמָּה אָמַר ״אִמּוֹ״, וַהֲלֹא תָּבֹא בְּקַל וָחוֹמֶר מִבִּתּוֹ, וּמַה בִּתּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה מִטַּמֵּא לָהּ, אִמּוֹ אִצְטְרִיךְ?

אָכֵן אִם לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״לְאִמּוֹ״, אָז לֹא הָיִינוּ אוֹמְרִים כִּי ״לְאָבִיו״ בָּא לְמַעֵט בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַנְּפָלִים, אֶלָּא לְמַעֵט אִמּוֹ. וּמִעוּט זֶה קָרוֹב יוֹתֵר בְּנִשְׁמָע מִלֵּילֵךְ לְחַפֵּשׂ אַחַר הַנְּפָלִים שֶׁל בְּנוֹ וּבִתּוֹ לוֹמַר שֶׁעֲלֵיהֶם בָּא, וְהָיִיתִי מְמַעֵט אִמּוֹ מִטַּעַם שֶׁמִּתְחַלֶּלֶת. וּכְשֶׁהָיִינוּ בָּאִים לָדוּן מִבִּתּוֹ שֶׁמִּתְחַלֶּלֶת וּמִטַּמֵּא לָהּ, הָיִינוּ מַעֲמִידִין מִעוּט הָאֵם כְּשֶׁנִּתְחַלְּלָה דַּוְקָא, אֲבָל לֹא נִתְחַלְּלָה הָיְתָה בָּאָה מִקַּל וָחוֹמֶר מִבִּתּוֹ. וּכְשֶׁנָּבוֹא לָדוּן בְּבִתּוֹ אֲפִלּוּ נִתְחַלְּלָה מִמַּשְׁמָעוּת הַתֵּבָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁאֲפִלּוּ נִתְחַלְּלָה תִּקָּרֵא בִּתּוֹ, הָיִינוּ חוֹזְרִים וְדָנִים בִּתּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה מֵאִמּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה, וּמָה אִמּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ כְּמוֹ שֶׁדָּרַשְׁנוּ מִיִּתּוּר ״לְאָבִיו״, בִּתּוֹ שֶׁנִּתְחַלְּלָה לֹא כָל שֶׁכֵּן. וַהֲגַם שֶׁמַּשְׁמָעוּת ״בִּתּוֹ״ יַגִּיד אֲפִלּוּ נִתְחַלְּלָה, זֶה מִן הַסְּתָם, אֲבָל כְּשֶׁיָּבֹא הַלִּמּוּד בְּמִעוּט אוֹ בְּקַל וָחוֹמֶר נַחְזוֹר לְהַעֲמִידָהּ בְּשֶׁלֹּא נִתְחַלְּלָה.

הָעוֹלֶה מִכָּל הַכָּתוּב בְּעֹמֶק הַכָּתוּב הוּא, שֶׁאִם לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״לְאָבִיו״ שֶׁמִּמֶּנּוּ נָבֹא לִטְעוֹת שֶׁבָּא לְמַעֵט אִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״לְאִמּוֹ״ וְהָיְתָה בָּאָה מִבְּנוֹ וּבִתּוֹ כַּנִּזְכָּר. וְאִם לֹא אָמַר ״לְאִמּוֹ״ שֶׁמִּמֶּנָּה הָיָה בָּא הַטָּעוּת לוֹמַר שֶׁבָּא לְמַעֵט אָבִיו לְצַד שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ אֶלָּא חֲזָקָה, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״לְאָבִיו״. אִם כֵּן תִּקְשֶׁה לֹא יֹאמַר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ, לָזֶה דָּרְשׁוּ שֶׁבָּא לְמַעֵט הַנְּפָלִים שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶם. וּמֵעַתָּה אֵין מָקוֹם לָנוּ לוֹמַר שֶׁיֹּאמַר אוֹ ״לְאִמּוֹ״ לְבַד אוֹ ״לְאָבִיו״ לְבַד, כִּי אֶחָד מֵהֶם שֶׁיֹּאמַר יוֹלִיד הַטָּעוּת וְיִסְתֹּר הַבִּנְיָן. וְנִתְחַכֵּם ה׳ לְדַבֵּר דִּבְרֵי אֱמֶת, וְלָזֶה נִתְחַכֵּם הַתַּנָּא וְקָדַם לְהוֹדִיעַ הַטָּעוּת הַיּוֹצֵא מֵאִם יֹאמַר אֶחָד מֵהֶם, וְאַחַר כָּךְ דָּרַשׁ יִתּוּר שְׁנֵיהֶם יַחַד, וְהָבֵן. וּבָזֶה עָלָה דִּבְרֵי הַתַּנָּא לְאוֹר עוֹלָם דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.