וַיִּקְרָא כ״א · י״ח

כִּ֥י כׇל־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ׃

במילים פשוטות

כל איש שיש בו מום לא יקרב: עיוור, פיסח, חרום או שרוע. רש״י מבאר ש״לא יקרב״ עניינו אינו דין שיקרב, ומביא ראיה מן הנביא. הוא מבאר ש״חרם״ הוא שחוטמו שקוע בין שתי עיניו, ו״שרוע״ הוא שאחד מאבריו גדול מחברו. אבן עזרא מבאר ש״חרום״ הוא היפך ״שרוע״, ומעמיד את שני המונחים זה מול זה מבחינת הלשון. הפסוק מתחיל לפרט את המומים הפוסלים כהן, ומונה ארבעה מהם. פירוט המומים בא ללמד אילו פגמים גופניים מונעים מן הכהן לעבוד במקדש. הדרישה לשלמות הגוף נובעת מן הכבוד הראוי לעבודת ה׳, והתורה מונה בפירוט את המומים כדי שיהיה ברור אילו מהם פוסלים את הכהן מן ההקרבה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. אֵינוֹ דִין שֶׁיִּקְרַב, כְּמוֹ הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ (מלאכי א'):

חרם. שֶׁחָטְמוֹ שָׁקוּעַ בֵּין שְׁתֵּי הָעֵינַיִם, שֶׁכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת (ספרא; בכורות מ"ג):

שרוע. שֶׁאֶחָד מֵאֵבָרָיו גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ - עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְעֵינוֹ אַחַת קְטַנָּה, אוֹ שׁוֹקוֹ אַחַת אֲרֻכָּה מֵחֲבֶרְתָּהּ (ספרא; בכורות מ'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי כָל גְבַר דִּי בֵהּ מוּמָא לָא יִקְרַב גְבַר עַוִיר אוֹ חֲגִיר אוֹ חָרִים אוֹ שָׂרִיע

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

חרום. הפך שרוע והנה חרום מגזרת חרם:

שרוע. מגזרת מהשתרע:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

חרם ושרוע - מפורש בבכורות .

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי כל איש וגו׳‎ נתינת טעם הוא, וכן פירושו דהא כל איש אשר בו מום אין נראה נאה שיקריב.

אשר בו מום אפילו נולד בעל מום ממעי אמו.

חרם לשון חרס ושבירה.

שרוע מלשון מהשתרע.

מקור: ספריא · נחלת הכלל