דַּבֵּ֥ר אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִֽזַּרְעֲךָ֞ לְדֹרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם אֱלֹהָֽיו׃

לחם אלהיו. מַאֲכַל אֱלֹהָיו, כָּל סְעוּדָה קְרוּיָה לֶחֶם, כְּמוֹ "עֲבַד לְחֶם רַב" (דניאל ה'):

מַלֵל עִם אַהֲרֹן לְמֵימָר גְבַר מִבְּנָיִךְ לְדָרֵיהוֹן דִי יְהֵּי בֵהּ מוּמָא לָא יִקְרַב לְקָרָבָא קֻרְבָּנָא קֳדָם אֱלָהֵהּ

לחם אלהיו. הוא קרבן המזבח ואלה הכהנים הדיוטים על כן אמר כל מי שהוא מזרע אהרן הכהן:

איש מזרעך לדרתם מכאן אמר רבי אלעזר בן עזריה קטן פסול לעבודה ואפי׳‎ תם. ומאימתי עבודתו כשרה משיביא שתי שערות אבל אין אחיו הכהנים מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים שנה.

אשר יהיה בו מום אחר שהזכיר קדושת הכהנים הזכיר המומים הפסולים בהם.

אִישׁ מִזַּרְעֲךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם. כָּאן אָמַר ״בוֹ מוּם״, וּלְמַטָּה הָפַךְ וְאָמַר ״מוּם בּוֹ״, וְכָאן אָמַר ״אֲשֶׁר יִהְיֶה״ - לְהַבָּא מַשְׁמָע, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם״ - בַּהֹוֶה מַשְׁמָע. וּמַהוּ שֶׁנָּתַן טַעַם לַדָּבָר בְּאוֹתוֹ דָּבָר עַצְמוֹ וְאָמַר: ״כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב״. וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י: אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְרַב, כְּמוֹ ״הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ״, אֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא.

עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בַּחָכְמוֹת, הָיוּ יוֹדְעִין בְּכָל מוּם שֶׁנִּתְהַוָּה בְּאָדָם טֶרֶם הֱיוֹתוֹ, מִצַּד אֵיזוֹ עָוֹן שֶׁרָאוּ בּוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, אִם יָדְעוּ שֶׁהוּא מְקַבֵּל שׁוֹחַד, יָדְעוּ בּוֹ שֶׁסּוֹפוֹ בָּא לִידֵי עִוָּרוֹן. וְאִם רָאוּ בּוֹ רֶגֶל גַּאֲוָה, יָדְעוּ בּוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לָבוֹא לִידֵי שֶׁבֶר רֶגֶל. וְהַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בּוֹ, שֶׁהִכִּירוּ בְּמַרְאֵה פָּנָיו אֵיזוֹ תְּכוּנָה רָעָה שֶׁיֵּשׁ בְּקִרְבּוֹ הַפּוֹגֶמֶת אֵיזוֹ אֵבֶר יָדוּעַ, וְסוֹפוֹ לָבוֹא לִידֵי מוּם נִגְלֶה, וְרָאוּי לְגָאֳלוֹ מִן הַכְּהֻנָּה עַל שֵׁם סוֹפוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אִישׁ אִישׁ מִזַּרְעֲךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם״, שֶׁהַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה שֶׁלְּסוֹף יִהְיֶה בּוֹ מוּם, כִּי מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו נִכָּר שֶׁלְּסוֹף יָבוֹא לִידֵי מוּם זֶה שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ, הֲרֵי הוּא נִפְסָל עַל שֵׁם סוֹפוֹ. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר, ״כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם״ וְגוֹ׳, אֵי אַתָּה מוֹדֶה אִם הַמּוּם כְּבָר יֵשׁ בּוֹ, וַדַּאי אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְרַב מִשּׁוּם ״הַקְרִיבֵהוּ לְפֶחָתֶךָ״ (מלאכי א ח), עַל כֵּן גַּם זֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה בּוֹ מוּם לְהַבָּא רָאוּי שֶׁיִּתְגָּאֵל מִן הַכְּהֻנָּה. וּמִטַּעַם זֶה לֹא אָמַר בִּנְתִינַת טַעַם לְשׁוֹן ״יִהְיֶה״. וְכָל זֶה מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹלָד בְּמוּמוֹ, שֶׁהֲרֵי מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לוֹ מְצִיאַת הַמּוּם, כִּי בְּמַעֲשָׂיו פָּגַם אֶחָד מֵאֵבָרָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר בִּשְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ ״בּוֹ מוּם״, שֶׁקָּדְמָה מְצִיאָתוֹ לִמְצִיאַת הַמּוּם, כִּי מִלַּת ״בּוֹ״ מְדַבֵּר בִּמְצִיאַת הָאָדָם שֶׁקָּדְמָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בּוֹ הַמּוּם.

וַעֲדַיִן לֹא שָׁמַעְנוּ אִם נוֹלַד בְּמוּמוֹ אִם הַמּוּם מְעַכֵּב אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁמָּא דַּוְקָא זֶה שֶׁתַּרְוַיְיהוּ אִתְנְהוּ בֵּיהּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּגָם בְּנִשְׁמָתוֹ וּבְגוּפוֹ, רָאוּי שֶׁיִּתְגָּאֵל מִן הַכְּהֻנָּה לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה׳, אֲבָל הַנּוֹלָד בְּמוּמוֹ שֶׁאֵין בּוֹ פְּגָם בְּנִשְׁמָתוֹ זוּלַת בְּגוּפוֹ לְבַד, שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב. קָא מַשְׁמַע לָן לְמַטָּה: ״מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו״ וְגוֹ׳, וְזֶה מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁקָּדְמָה מְצִיאַת הַמּוּם לִמְצִיאָתוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם. וְזֶה בֵּאוּרוֹ: ״כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי ה׳״, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר לְמַעְלָה ״אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם״ וְגוֹ׳, מִכָּל מָקוֹם לֹא הִזְכִּיר שָׁם כִּי אִם ״לֶחֶם אֱלֹהָיו״, וְסָלְקָא דַּעְתָּךְ דַּוְקָא לֶחֶם אֱלֹהָיו כִּמְנָחוֹת וְלֶחֶם הַפָּנִים, אֲבָל שְׁאָר אִשֵּׁי ה׳ מֻתָּר לְהַקְרִיב, קָא מַשְׁמַע לָן ״לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי ה׳״, לְהַשְׁווֹת כָּל הָאִשִּׁים בְּמִי שֶׁבּוֹ מוּם. וְסָלְקָא דַּעְתָּךְ דַּוְקָא בְּמִי שֶׁבּוֹ מוּם, אֲבָל לֹא בְּמִי שֶׁמּוּם בּוֹ, קָא מַשְׁמַע לָן ״מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב״. וְנָקַט ״לֶחֶם אֱלֹהָיו״, לֹא שֶׁבָּא לְמַעֵט הָאִשִּׁים, שֶׁהֲרֵי כְּבָר הוּשְׁווּ כָּל הָאִשִּׁים בְּמִי שֶׁבּוֹ מוּם, וְהוּא הַדִּין בְּמִי שֶׁמּוּם בּוֹ. וְלֹא נָקַט ״לֶחֶם אֱלֹהָיו״ כִּי אִם בַּעֲבוּר שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר אַחַר כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ לֶחֶם אֱלֹהָיו שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קְדֻשָּׁה יְתֵרָה יוֹתֵר מִן הָעוֹלִים לָאִשִּׁים, מִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לֶאֱכֹל מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מִיָּד: ״לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל״, וְכָל שֶׁכֵּן מִן הָאִשִּׁים. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל״, אֵלּוּ קָדָשִׁים קַלִּים, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁלֹּא הֻתְּרוּ לְזָר, כְּמוֹ מְנָחוֹת שֶׁל קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים שֶׁאָכַל מֹשֶׁה, וְכֵן מַשְׁמָע בַּיַּלְקוּט סוֹף פָּרָשַׁת צַו (ח תקיח). וּבְדֶרֶךְ זֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁנֶּאֱמַר גַּם בַּבְּהֵמוֹת פַּעַם ״מוּם בּוֹ״ וּפַעַם ״בּוֹ מוּם״, לְפִי שֶׁכָּל מוּמִים פּוֹסְלִים בַּבְּהֵמָה, בֵּין שֶׁנּוֹלְדָה בְּמוּמָהּ בֵּין שֶׁנּוֹלַד מוּמָהּ בָּהּ.

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. אָמַר ״לֵאמֹר״, לְצַד שֶׁהַמִּצְוָה בָּאָה לְאַהֲרֹן כְּאָמְרוֹ ״דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן״ שֶׁהִטִּיל עָלָיו לְהַפְרִישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין מֵהַכֹּהֲנִים לֶהֱיוֹת שֶׁהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, לָזֶה אָמַר לֵאמֹר שֶׁיַּזְהִיר גַּם כֵּן כָּל הַכֹּהֲנִים שֶׁיֹּאמַר לָהֶם הַמִּצְוָה, וְנִמְצְאוּ מֻזְהָרִים הַכֹּהֲנִים עַל עַצְמָן וְכֹהֵן גָּדוֹל גַּם כֵּן מֻטָּל עָלָיו לְבַל [יִגַּשׁ] (יָזִיד) אִישׁ בַּעַל מוּם.

אִישׁ מִזַּרְעֲךָ וְגוֹ׳. לֹא אָמַר כַּסֵּדֶר שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וְלֹא כַּסֵּדֶר שֶׁאָמַר בַּפָּרָשָׁה שֶׁאַחֲרֶיהָ ״דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ״, וְלֹא כְּסֵדֶר יַיִן וְשֵׁכָר שֶׁאָמַר ״אַתָּה וּבָנֶיךָ״ (ויקרא י:ט). וְאוּלַי כִּי נִתְכַּוֵּן ה׳ בְּמֶתֶק לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁאַהֲרֹן וּבָנָיו מֻבְטָחִים מִכָּל הַמּוּמִין הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה, לָזֶה לֹא הִזְכִּיר לֹא הוּא וְלֹא בָּנָיו אֶלָּא ״זַרְעֲךָ״. וַהֲגַם שֶׁגַּם בָּנָיו יִקָּרְאוּ זַרְעֲךָ, אַף עַל פִּי כֵן מִמַּה שֶׁשִּׁנָּה הֶעִירְךָ כִּי עַל הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם הוּא אוֹמֵר. וְדִקְדֵּק גַּם כֵּן לוֹמַר ״מִזַּרְעֲךָ״, הִבְטִיחֲךָ שֶׁלֹּא יִפּוֹל הַמּוּם בְּכֻלָּם אֶלָּא בְּמִקְצָתָם, וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״וְהוּא צָרוּעַ״ (ויקרא כב:ד).