התחילו ללמודישרפו אתו ואתהן. אֵי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה יִשְׂרְפוּ, שֶׁהֲרֵי נְשָׂאָהּ בְּהֶתֵּר וְלֹא נֶאֶסְרָה עָלָיו, אֶלָּא אִשָּׁה וְאִמָּהּ הַכְּתוּבין כָּאן שְׁתֵּיהֶן לְאִסּוּר - שֶׁנָּשָׂא חֲמוֹתוֹ וְאִמָּהּ; וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁאוֹמְרִים אֵין כָּאן אֶלָּא חֲמוֹתוֹ, וּמַהוּ אֶתְהֶן? אֶת אַחַת מֵהֶן וְלָשׁוֹן יְוָנִי הוּא הֵן אַחַת (ספרא; סנהדרין ע"ו):
וּגְבַר דִי יִסַב יָת אִתְּתָא וְיָת אִמַהּ עֵצַת חִטְאִין הִיא בְּנוּרָא יוֹקְדוּן יָתֵהּ וְיָתְהֶן וְלָא תְהֵי עֵצַת חִטְאִין בֵּינֵיכוֹן
ואיש אשר יקח את אשה וגו׳ זמה הוא. כטעם זנות במחשבה:
ואתהן. זאת או זאת אם היתה האם אשתו תשרף הבת וכן הפך הדבר:
ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו וגו'. הבא על בתה ועל בת בנה ובת בתה מנין אתיא זמה זמה נאמר כאן גבי עונש ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא וגו', ונאמר להלן באזהרה ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא, מה זמה דלהלן בתה ובת בנה ובת בתה אף זמה דכאן בתה ובת בתה ובת בנה הבא על אחת מכולן נדון בשריפה. ומניין לידון בשאר הבא ממנו כבשאר הבא ממנה אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה מה שאר הבא ממנה כתב ביה הנה וזמה עמו כדכתיב בפרשת אחרי ערות אשה ובתה וגו׳ שארה הנה זמה היא אף שאר הבא ממנו ערות בת בנך או בת בתך דכתיב ביה הנה כאלו כתיב ביה זמה עמו והדר ילפינן זמה דמייתינן משאר דידה מזמה דכתיב גבי עונש ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו וגו'. מה זמה דאשה ואמה ילפינן מיניה בתה ובת בתה ובת בנה בשרפה אף זמה דמייתינן בשאר דידיה בתו ובת בתו ובת בנו הבא על כל אחת מכולן נדון בשרפה בפרק אלו הן הנשרפים.
ישרפו אתו ואתהן אי אפשר לומר אשתו ראשונה ישרפו שהרי נשואה לו בהיתר אלא אשה ואמה דכתיב כאן היינו חמותו ואמה. ד״א ואתהן כמו שדרשוהו רבותינו בוי״ו שעשאוהו כשתי תיבות את הן כמו את אחת מהן שכן קורין בלשון יוני לאחת הינא. כלומר בשתיהן שייך דין שרפה אם לקח הבת לאשה ובא על האם האם בשרפה עמו ואם לקח האם לאשה ובא על הבת הבת בשרפה עמו.