וַיִּקְרָא י״ט · כ״ב

וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃ {פ}

במילים פשוטות

הכהן מכפר על האיש באיל האשם לפני ה׳ על חטאתו, ונסלח לו. רש״י מדייק מן הכפילות ״מחטאתו אשר חטא״ שהיא באה לרבות את המזיד כשוגג, כלומר שהכפרה מועילה גם למי שחטא במזיד ולא רק בשוגג. אבן עזרא מציין בקצרה שהוא יבאר עוד את עניין הסליחה במקום אחר. הפסוק חותם את פרשת השפחה החרופה בכך שהכהן מבצע את הכפרה בקרבן, והתוצאה היא סליחה מלאה לחוטא. כך מודגש שהתשובה והקרבן מביאים מחילה, ושהכפרה פתוחה גם למי שחטא ביודעין, ובלבד שיביא את קרבנו ויתכפר עליו כראוי לפני ה׳.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ונסלח לו מחטאתו אשר חטא. לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּזִיד כַּשּׁוֹגֵג (ספרא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיכַפֵּר עֲלוֹהִי כַּהֲנָא בְּדִכְרָא דַאֲשָׁמָא קֳדָם יְיָ עַל חוֹבְתֵהּ דִי חָב וְיִשְׁתְּבֵק לֵהּ מְחוֹבְתֵהּ דִי חַב

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ונסלח לו. אפרשנו עוד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל