וַיִּקְרָא י״ח · כ״ו

וְתִטְרוּן אַתּוּן יָת קְיָמַי וְיָת דִינַי וְלָא תַעְבְּדוּן מִכֹּל תּוֹעֶבְתָּא הָאִלֵין יַצִיבָא וְגִיוֹרָא דְיִתְגַיְרוּן בֵּינֵיכוֹן

ושמרתם את חקתי. אלה שאמרתי לכם אלה תהיינה אסורות:

ואת משפטי. שתעשו המשפט שאצוה על העובר על אחת מהן וטעם ולא תעשו מכל התועבות האלה שנית להכניס הגר כי זאת המצוה היא שוה לאזרח ולגר בעבור שהוא דר בארץ ישראל ואם יש לך לב תוכל להבין כי בימי יעקב שלקח שתי אחיות בחרן ואחריו עמרם שלקח דודתו במצרים לא נטמאו בהם:

ושמרתם אתם אתם שומרים שאתם פתחתם תחלה וכן הוא אומר גן נעול אחותי כלה.

את חקתי פרשת עריות שהזכרתי.

ואת משפטי שתעשו המשפט שאצוה על העובר על אחת מהם.

וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם. טַעַם אָמְרוֹ תֵּבַת אַתֶּם וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁדִּבֵּר לָהֶם לְנוֹכֵחַ ״וּשְׁמַרְתֶּם״, נִרְאֶה כִּי מִצְוָה זוֹ בָּאָה לְהַזְהִיר עַל הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִתְבַּטְּלִים מִכָּל הַמִּצְטַוִּים עֲלֵיהֶם. וְהַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם שֶׁאֵין לוֹ לְהַקְפִּיד אֶלָּא שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ הַמִּצְווֹת עַל יָדוֹ, אֲבָל אִם יִתְבַּטְּלוּ מֵהַזּוּלַת אֵין לוֹ לָחוּשׁ, לָזֶה אָמַר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקּוֹתַי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ מִכָּל הַמִּצְטַוִּים עֲלֵיהֶם. וּלְצַד כִּי מִצְוָה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא עַל הַגְּדוֹלִים, לָזֶה אָמַר ״אַתֶּם״, דִּבֵּר לְנֹכֵחַ עִם מֹשֶׁה וּבֵית דִּינוֹ, כִּי עַל בָּתֵּי דִּינֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֹחַ עַיִן לְבַל תִּתְבַּטֵּל מִצְוָה אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה מִבְּנֵי בְּרִית. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם״ - אַתֶּם נָאִים שׁוֹמְרִים אוֹתָם שֶׁאַתֶּם פְּתַחְתֶּם אוֹתָם, וְכֵן הוּא (שיר השירים ד:יב) אוֹמֵר: ״גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם״, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ, כָּאן קֵרֵב ה׳ אַזְהָרַת הָעֲרָיוֹת אֶל טֶבַע הָרָגִיל, וְאָמַר לָהֶם כִּי מִצְוָה זוֹ שֶׁל שְׁמִירַת הָעֲרָיוֹת אֵינוֹ דָּבָר חָדָשׁ וְזָר בְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הֵם מִצַּד עַצְמָם קֹדֶם שֶׁנִּצְטַוּוּ הָיוּ פְּרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: ״גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה״, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אַתֶּם, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁאַתֶּם שְׁמַרְתֶּם כְּבָר מֵעַצְמְכֶם.

הָאֶזְרָח וְהַגֵּר. רַזַ״ל דָּרְשׁוּ (תורת כהנים): ״אֶזְרָח״ - זֶה אֶזְרָח, ״הָאֶזְרָח״ - לְרַבּוֹת נְשֵׁי אֶזְרָחִים, ״גֵּר״ - זֶה הַגֵּר, ״הַגֵּר״ - לְרַבּוֹת נְשֵׁי הַגֵּרִים וְכוּ׳, עַד כָּאן. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְפָרֵט כָּל פְּרָטִים אֵלּוּ, לְבַל תִּטְעוּ מִתֵּיבַת ״אַתֶּם״ וְתֹאמַר שֶׁבָּא לְמַעֵט אֵיזֶה פְּרָט מֵהַפְּרָטִים הָרְשׁוּמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר וְכוּ׳.

עוֹד נִרְאֶה כִּי נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים יִשְׁמְרוּ כָּל הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֵין כֹּחַ בְּמַעֲשֵׂה הַגּוֹיִם, הֲגַם שֶׁיְּתַעֲבוּ מַעֲשֵׂיהֶם, לְהָקִיא הָאָרֶץ יוֹשְׁבֶיהָ. וְדַוְקָא קוֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ הוּא שֶׁקָּאָה הָאָרֶץ הַגּוֹיִם עַל מַעֲשֵׂה הַתִּיעוּב, אֲבָל אַחַר כְּנִיסַת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל וְהַגֵּר, וְלָזֶה פֵּרֵט אוֹתָם שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם יְסוֹבְבוּ לְמַעֵט הַגּוֹיִם.

וְתִמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות כג:לג) ״לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אוֹתְךָ לִי״, וְכָתַב רַמְבָּ״ם וּסְמַ״ק שֶׁגּוֹי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְווֹת אָסוּר לָדוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִטַּעַם ״פֶּן יַחֲטִיאוּ״ וְגוֹ׳, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם לֹא הָיָה טַעַם ״פֶּן יַחֲטִיאוּ״ הֲגַם שֶׁלֹּא יְקַבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְווֹת וִיתַעֵב מַעֲשָׂיו, אֵין לָחוּשׁ לַהֲקָאַת הָאָרֶץ בִּשְׁבִילָם.