עֶרְוַ֥ת כַּלָּֽתְךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֵ֤שֶׁת בִּנְךָ֙ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ {ס}

התורה אוסרת קרבה עם הכלה, ומבארת ״אשת בנך היא״. רש״י מבאר שהאיסור נאמר דווקא כאשר יש לבן אישות גמורה בה, כלומר נישואין כשרים, למעט אנוסה, שפחה או נוכרית שאין בהן קידושין. תרגום אונקלוס מתרגם ״כלתך״ - אשת בנך. הפסוק אוסר את אשת הבן, ומדגיש שהאיסור בנוי על מסגרת הנישואין הכשרה. כך שומרת התורה על קדושת הקשר שבין האב לבנו ולמשפחתו, ומרחיקה כל אפשרות של פגיעה בכבוד המשפחה. ההבחנה שמביא רש״י מלמדת שדיני העריות קשורים למסגרת הקידושין והנישואין, ולא לכל קשר שהוא, ובכך מודגשת חשיבות המסגרת המשפחתית התקינה.