עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָחִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָחִ֖יךָ הִֽוא׃ {ס}

התורה אוסרת קרבה עם אשת האח, ומנמקת ״ערוות אחיך היא״. אבן עזרא מפנה לכך שאיסור זה נדחה במקרה מיוחד של ייבום, כמבואר בפרשת ״כי יישבו אחים״, שם מצווה האח לשאת את אשת אחיו שמת בלא בנים. הוא אף עונה על שאלה מדוע לא הוזכרה הבת במפורש, ומבאר שהיא נלמדת מכלל האיסורים. תרגום אונקלוס מתרגם כפשוטו. כך אוסרת התורה את אשת האח כדבר שבשגרה, אף שבמצב הייבום המיוחד הדבר הופך למצווה. הפסוק מדגיש שהאיסור נובע מקרבת האחים, ומשלים את מעגל איסורי הקרובות שנכנסו למשפחה בנישואין, מתוך שמירה על קדושת חיי המשפחה.