עֶרְוַ֥ת אֲחִֽי־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶל־אִשְׁתּוֹ֙ לֹ֣א תִקְרָ֔ב דֹּדָֽתְךָ֖ הִֽוא׃ {ס}

התורה אוסרת קרבה עם אשת אחי האב, ומכנה אותה ״דודתך״. רש״י מבאר שהאיסור ״ערוות אחי אביך לא תגלה״ מתפרש מיד: ״אל אשתו לא תקרב״, כלומר ערוות הדוד היא אשתו. אבן עזרא מעיר שהתורה לא אסרה במפורש אשת אחי האם או אם האב ואם האם, ומכאן צורך בקבלה שבעל פה כדי להשלים את הדינים. כך מלמדת התורה שגם קרובות שנכנסו למשפחה בנישואין, כאשת הדוד, אסורות. הדגשת ״דודתך היא״ מבהירה את מעמדה כקרובה. הפסוק ממחיש שהתורה שבכתב והתורה שבעל פה משלימות זו את זו בפירוט מדויק של דיני קדושת המשפחה.