וַיִּקְרָא י״ז · ה׳

אשר הם זבחים. אֲשֶׁר הֵם רְגִילִים לִזְבֹּחַ:

בְּדִיל דִי יַיְתוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָת דִבְחֵיהוֹן דִי אִנוּן דָבְחִין עַל אַפֵּי חַקְלָא וְיַיְתוּנוּן לָקֳדָם יְיָ לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא לְוָת כַּהֲנָא וְיִכְסוּן נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ יָתְהוֹן

למען אשר יביאו. זה הטעם על המצוה הזאת ופירוש על פני השדה ולא יזבחו עוד את זבחיהם:

אשר הם זבחים על פני השדה - ויש מהם שטועים לשעירים ולא לשמים.

וזבחו זבחי וגו׳‎ סרסהו ודרשהו וזבחו אותם לה׳‎ זבחי שלמים.

זִבְחֵי שְׁלָמִים לַה׳ וְגוֹ׳. הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״וְזָבְחוּ אוֹתָם זִבְחֵי״ וְכוּ׳, וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן הָאָדוֹן לְהַרְאוֹת חִבַּת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר חִבֵּב עַמּוֹ, וְאָמַר כִּי זִבְחֵי שְׁלָמִים הֵם קָרְבָּנוֹת הַמִּשְׁתַּתְּפִים בְּשֻׁלְחָן אֶחָד יַחַד בָּנִים וַאֲבִיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ שְׁלָמִים לַה׳ אוֹתָם, וְחוֹזֶרֶת תֵּיבַת ״אוֹתָם״ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַזּוֹבְחִים הָאֲמוּרִים בִּתְחִלַּת הַכָּתוּב, לֹא לַנִּזְבָּחִים. וְעַל דָּבָר זֶה לְבַד תִּתְנַתֵּק הַנֶּפֶשׁ מִנַּרְתֵּקָהּ וְתָקוּם לַעֲבוֹדַת הָאֵל בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ מִבְּלִי הֶרְגֵּשׁ לְהַפְלָגַת עֲרֵבוּת הַנִּרְגָּשׁ בִּבְחִינַת אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ בַּנֶּפֶשׁ הַמַּרְגֶּשֶׁת בִּטְעִימַת נֹעַם חִבָּתוֹ, וְכָל זֶה קָטָן הוּא לְהַמִּתְחַיֵּב לָנוּ עֲשׂוֹת לְעֵרֶךְ הַמּוּקְדָּם מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ חִבּוּבֵינוּ וְרוֹמְמוּת אֲשֶׁר רוֹמֵם עַם קְדוֹשׁוֹ.