וַיִּקְרָא י״ז · י״ד

כִּֽי־נֶ֣פֶשׁ כׇּל־בָּשָׂ֗ר דָּמ֣וֹ בְנַפְשׁוֹ֮ הוּא֒ וָֽאֹמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּ֥ם כׇּל־בָּשָׂ֖ר לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ כִּ֣י נֶ֤פֶשׁ כׇּל־בָּשָׂר֙ דָּמ֣וֹ הִ֔וא כׇּל־אֹכְלָ֖יו יִכָּרֵֽת׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

התורה חוזרת ומנמקת: ״כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא״, ולכן דם כל בשר לא תאכלו, וכל אוכליו ייכרת. רש״י מבאר ש״דמו בנפשו הוא״ פירושו שהדם עומד לו במקום הנפש, שכן הנפש תלויה בו, ושהנפש היא הדם. הוא אף מעיר שדם ובשר הם לשון זכר ונפש לשון נקבה. אבן עזרא מבאר שהדם דבק עם הנפש, ומביא משל מן הגידים היוצאים מן הלב המחלקים בין דם לרוח. הפסוק מחזק את הקשר המהותי בין הדם לחיים, ומכאן חומרת האיסור לאוכלו. החזרה על הנימוק מדגישה שהאיסור נובע מקדושת החיים שבדם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

דמו בנפשו הוא. דָּמוֹ הוּא לוֹ בִּמְקוֹם הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהַנֶּפֶשׁ תְּלוּיָה בוֹ:

כי נפש כל בשר דמו הוא. הַנֶּפֶשׁ הִיא הַדָּם. דָּם וּבָשָׂר לְשׁוֹן זָכָר, נֶפֶשׁ לְשׁוֹן נְקֵבָה:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי נְפַשׁ כָּל בִּסְרָא דְמֵהּ בְּנַפְשֵׁהּ הוּא וַאֲמָרִית לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַם כָּל בִּסְרָא לָא תֵיכְלוּן אֲרֵי נְפַשׁ כָּל בִּסְרָא דְמֵהּ הִיא כָּל דְיֵיכְלִנֵהּ יִשְׁתֵּיצֵי

Onkelos Leviticus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

דמו בנפשו. הוא דבק עם הנפש כי ידוע שהגידים היוצאים מפאת שמאל הלב מחולקים בחצי לדם ולרוח כדמות שמן זית עם האור:

ואמר לבני ישראל. טעמו וכבר אמרתי והיא הפרשה הנזכרת:

On Your Way

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי נפש כל בשר וגו׳‎ שלא תאמר כדין אסר לנו דם קדשים שהרי ניתן על גבי המזבח לכפר שנא׳‎ כי הדם הוא בנפש יכפר וכן דם בהמות חולין שהרי במינה בת כפרה היא אבל חיה ועוף שאין במינן דם ראוי לכפר לא אסר הכתוב לכך נאמר וכסהו בעפר. כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא סרסהו בדמו נפשו דוגמא קדוש היכלך כמו היכל קדשך.

ואמר כבר לבני ישראל בפרשה שלמעלה.

Chizkuni

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ. פֵּרוּשׁ - בִּמְקוֹם נַפְשׁוֹ. וּבָזֶה נָתַן טַעַם לָמָּה צָרִיךְ לְכַסּוֹת דָּמוֹ, כִּי לְצַד שֶׁדָּמוֹ הִיא נַפְשׁוֹ, מֵהַמּוּסָר לִנְהוֹג בּוֹ כָּבוֹד זֶה, כְּדֶרֶךְ שֶׁצִּוָּה ה׳ לִקְבּוֹר אָדָם מֵת מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ.

וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר בַּבְּהֵמָה ״נַפְשׁוֹ בְּדָמוֹ״, אוּלַי שֶׁהַבְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ נֶפֶשׁ וְהִיא נְתוּנָה בַּדָּם, אֲבָל חַיָּה וָעוֹף אֵין לָהֶם נֶפֶשׁ כַּבְּהֵמָה אֶלָּא הַדָּם הוּא בִּמְקוֹם הַנֶּפֶשׁ, וּבָזֶה אֵינָם בָּאִים עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר כַּבְּהֵמָה זוּלַת תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, וְגַם הֵמָּה אֵין בְּדָמָם הַזָּאָה עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא מִצּוּי כְּשֶׁמּוֹלֵק.

כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד שֶׁהַדָּם מְכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ הוּא שֶׁאָסַרְתִּי הַדָּם, שֶׁאָז תְּחַלֵּק בֵּין דַּם בְּהֵמָה לְדַם חַיָּה וָעוֹף, אֶלָּא טַעַם הָאִסּוּר הוּא לְצַד ״כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר״ וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה גַּם חַיָּה וָעוֹף בִּכְלָל.

כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת. כְּבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה טַעַם הַכָּרֵת. וְטַעַם אָמְרוֹ ״אֹכְלָיו״ לְשׁוֹן רַבִּים וְ״יִכָּרֵת״ לְשׁוֹן יָחִיד, לְהָעִירְךָ עַל פֵּרוּשֵׁנוּ, שֶׁהַכָּרֵת הוּא שֶׁיִּסְתַּלֵּק חִיּוּנִיּוּת הַמֵּאִיר בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְנִכְרַת הַשֹּׁרֶשׁ הַהוּא, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד. וְאָמַר ״אֹכְלָיו״ לְשׁוֹן רַבִּים, לְצַד שֶׁהַנֶּהֱנִים מֵהָאֲכִילָה רַבִּים הֵמָּה, כִּי חִיּוּנִיּוּת הַנִּדְבָּק בְּשֹׁרֶשׁ עֶלְיוֹן יֵשׁ תַּחְתָּיו הֲכָנוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל עֲמוֹד בְּיַחַד עִם הַגּוּף, כִּי הַגּוּף הוּא חֹמֶר גֶּשֶׁם וּבָרָא ה׳ בּוֹ כֹּחַ הַמֵּנִיעַ, וְהוּא הַנֶּפֶשׁ שֶׁתְּכוּנָתָהּ הִיא נוֹטָה עַל הַגֶּשֶׁם וְיִתְאַו לְמַטְעַמּוֹתָיו, וּבְרָאָם ה׳ בָּרוּךְ הוּא בִּתְכוּנָה זוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְמַזֵּג עִם הַגּוּף, וְהוּא מוּכָן לִבְחִינַת הַנִּשְׁתַּוֶּה לָרוּחַ, וְהָרוּחַ הוּא מוּכָן לַנְּשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה הוּכְנָה לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עַל הָרְאוּיִים, וּמֵעַתָּה כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל הַדָּם הֲרֵי לְפָנֶיךָ אוֹכְלִין מְרֻבִּים: הַגּוּף, הַנֶּפֶשׁ, הָרוּחַ, הַנְּשָׁמָה, וּבִבְחִינַת הָעֹנֶשׁ שֶׁהוּא הַכָּרֵת אֵין נִכְרַת אֶלָּא חוּט הַנְּשָׁמָה הַקְּשׁוּרָה לְמַעְלָה וּבָזֶה יָבְשׁוּ כָּל הָעֲנָפִים, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים.

עוֹד רָצָה עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים יז:י) כִּי הַצִּבּוּר אֵינָם נִכְרָתִים בַּעֲוֹן אֲכִילַת דָּם, לָזֶה אָמַר ״אוֹכְלָיו״ לְשׁוֹן רַבִּים וְ״יִכָּרֵת״ לְשׁוֹן יָחִיד, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁיֹּאכְלוּ רַבִּים אֵין כָּרֵת אֶלָּא לַיָּחִיד וְלֹא לַצִּבּוּר.

וְנָתַתִּי אֶל לִבִּי לָדַעַת מַה טַעַם יְצַו ה׳ לְכַסּוֹת דַּם חַיָּה וָעוֹף וְלֹא דַּם בְּהֵמָה. בִּשְׁלָמָא דָּם הַנִּזְרָק עַל הַמִּזְבֵּחַ הוֹד וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִדַּם חַיָּה וְעוֹף, אֲבָל דַּם שְׁחִיטַת חֻלִּין אֲשֶׁר הוּא נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינַיִם, לָמָּה תִּגָּרַע בְּהֵמָה מֵחַיָּה? וּמַה גַּם לְמַה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁבָּחַר לוֹ יָהּ קָרְבָּן מֵהַבְּהֵמָה וְלֹא מֵחַיָּה וָעוֹף, זוּלַת תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה.

וְהִנֵּה לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁחַיָּה דָּמָהּ הִיא הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַבְּהֵמָה, כִּי יֵשׁ נֶפֶשׁ מִלְּבַד הַדָּם וְהִיא מֻרְכֶּבֶת בַּדָּם וְאֵין דָּמָהּ עַצְמוֹ נַפְשָׁהּ, לָזֶה לֹא צִוָּה ה׳ לְכַסּוֹת הַדָּם אֶלָּא הַדָּם שֶׁהוּא עַצְמוֹ נֶפֶשׁ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַבְּהֵמָה שֶׁאֵין הַדָּם עַצְמוֹ נֶפֶשׁ כְּמוֹ שֶׁל חַיָּה וָעוֹף. וַהֲגַם שֶׁגַּם בְּדַם בְּהֵמָה יֵשׁ נֶפֶשׁ בּוֹ, עִם כָּל זֶה לֹא הַדָּם עַצְמוֹ נֶפֶשׁ, וְאֵין כִּסּוּי אֶלָּא לַמּוּרְגָּשׁ וְלֹא לַהִיּוּלִי הֲגַם שֶׁיֶּשְׁנוֹ, וְהָבֵן.

וְרָאִיתִי לָתֵת לֵב מַשְׂכִּיל מִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנֵּית בְּרִיַּת חַיָּה מִבְּהֵמָה בִּבְחִינָה זוֹ. וְנִרְאֶה שֶׁהַטַּעַם הוּא לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ בְּהִתְבּוֹנְנוּת מֻשְׂכָּלוֹת הַשְׁפָּעוֹת הַקִּיּוּם וְהַעֲמָדַת כָּל יֵשׁ, כִּי הָאֵל הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא חַיּוּת הַכֹּל וְהֵכִין וְעָשָׂה פְּעֻלּוֹת כְּדֵי שֶׁכָּל הֹוֶה יַגִּיעֶנּוּ הַהִסְתַּפְּקוּת מִן הַצֹּרֶךְ לְקִיּוּמוֹ, וְחִלֵּק כָּל בְּרִיּוֹתָיו לְאַרְבַּע הַדְרָגוֹת, וְהֵם אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר, וְכָל אַחַת כְּלוּלָה מֵהָאַרְבָּעָה. וְאַרְבָּעָה אֵלּוּ תְּחִלַּת הֲוָיָתָהּ הִיא נֶעֱלֶמֶת מֵעֵינֵי כָּל בָּשָׂר, וְהִיא רוּחָנִית בְּתַכְלִית הָרוּחָנִיּוּת, וְהֵם אַרְבַּע רַגְלֵי כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנִשְׁפָּעִים מֵהֶם בְּכַיּוֹצֵא בָּהֶם אַרְבַּע בְּרִיּוֹת אֲחֵרוֹת נוֹשְׂאֵי הַכִּסֵּא, פְּנֵי אָדָם פְּנֵי נֶשֶׁר פְּנֵי אַרְיֵה פְּנֵי שׁוֹר, וּכְנֶגְדָּם אַרְבָּעָה מַלְאָכִים, גַּבְרִיאֵל רְפָאֵל מִיכָאֵל נוּרִיאֵל, אֵלּוּ הֲכָנָה לְאֵלּוּ וּמְקַבְּלִין זֶה מִזֶּה, וּלְעֻמָּתָם יֵשׁ לְמַטָּה מְקַבְּלִין בְּבַעֲלֵי חַיִּים, אָדָם שׁוֹר נֶשֶׁר אַרְיֵה: אָדָם מִין אֱנוֹשִׁי, שׁוֹר מִין בְּהֵמָה, אַרְיֵה מִין חַיָּה, נֶשֶׁר מִין עוֹף, וּכְנֶגְדָּם בַּדּוֹמְמִים, עָפָר מַיִם אֵשׁ רוּחַ, וְכָל אֶחָד כָּלוּל מֵאַרְבַּעְתָּם. וְגַם בִּבְחִינַת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵם בְּרִיאָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבָּעֶלְיוֹנוֹת אֲשֶׁר בָּרָא ה׳ מֵאוֹרוֹת עֶלְיוֹנוֹת, חֵלֶק ה׳ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ כֵן יִמָּצְאוּן בְּחִינוֹת, וְחָזַר הַדִּין שֶׁכָּל נוֹשֵׂא וְנוֹשֵׂא כּוֹלֵל כָּל זֶה וְכָל מַדְרֵגָה מַשְׁפַּעַת וְנִשְׁפַּעַת מִמַּדְרֵגַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ עַד מַדְרֵגַת הַדּוֹמֵם.

וּמֵעַתָּה אָבוֹא לִרְאוֹת הַנִּשְׁפָּעִים הַנִּדְמִים מֵהָאַרְבַּע בְּחִינוֹת הַנִּגְלִים דּוּגְמָתָם לְמַעְלָה, וְהִנֵּה יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת שׁוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה הַנִּשְׁפַּעַת מִדְּמוּת פְּנֵי שׁוֹר, אֲבָל חַיָּה וָעוֹף לֹא מָצִינוּ בַּנִּדְמִים נִשְׁפָּעִים לְמַטָּה מֵהַמּוּשְׁפָּעִים מֵהַקְּדֻשָּׁה, כִּי אַרְיֵה חַיָּה טְמֵאָה, נֶשֶׁר עוֹף טָמֵא, וְיֵשׁ לַחְקֹר זֹאת, לָמָּה נִמְנַע הַנִּדְמֶה מֵהִתְקַבֵּל בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטַּהֲרָה כְּמוֹ שֶׁקִּבֵּל הַשּׁוֹר, גַּם מִנַּיִן נִמְשְׁכָה בְּחִינַת הַטּוֹהַר לִשְׁאָר חַיּוֹת הַטְּהוֹרוֹת אֲשֶׁר הִתִּירָה תּוֹרָה, ״אַיָּל וּצְבִי״ וְגוֹ׳.

דַּע כִּי יֵשׁ הַדְרָגוֹת שֶׁאֵין יְכֹלֶת בַּמְּקַבֵּל לְקַבֵּל בְּתִגְבּוֹרֶת הַמַּשְׁפִּיעַ בִּבְחִינָתָם בְּסוֹד טַעַם עוֹנִי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי דַעַת בַּהִתְבּוֹנְנוּת הַצּוֹדֵק בְּשֵׂכֶל הַהַבְחֵן. וְלָזֶה, לְצַד כִּי אַרְיֵה וְנֶשֶׁר שֶׁלְּמַטָּה בָּאוּ בְּתִגְבּוֹרֶת, לֹא יוּכְלוּ לִסְבּוֹל שִׁעוּר הַנִּתְכָּן וְהַנִּשְׁעָר אֲלֵיהֶם בִּתְכוּנַת אֵיכוּתָם. וּלְצַד חֶסְרוֹן הִתְקַבְּלָם הַשְׁעָרַת הַהִסְתַּפְּקוּת מִבִּיחוּן הַנִּרְזָב אֲשֶׁר בְּגַן ה׳, כְּשִׁעוּר הַצְלָחָתָם מֵהַמְקֻוֶּה אֲלֵיהֶם, זוֹ סִבָּה לְמֶרְחָקָם אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל לְבַל יִקְרַב אֲלֵיהֶם. כִּי אִישׁ יִשְׂרָאֵל הֻצְלַח בַּנִּקְוֶה אֵלָיו בְּסוֹד אָמְרוֹ (דברים ד:ד) ״הַדְּבֵקִים בַּה׳״, וְשִׁעוּר אֲשֶׁר הִגִּיעַ בִּבְחִינַת אַרְיֵה נֶשֶׁר כָּמוֹהוּ וּכְשִׁעוּרוֹ נִסְתַּעֵף בִּקְצָת מֵהַחַיּוֹת וְהָעוֹפוֹת, וְעָשָׂה בָּהֶם שִׁעוּר הַהִסְתַּפְּקוּת. וַהֲגַם שֶׁלֹּא בָּא אֵיכוּתָם אֶלָּא עַל יְדֵי נֶשֶׁר, כִּי הַנִּשְׁפָּע רִאשׁוֹן זֶה הוּא סוֹד (איוב יד:ד) ״מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא״ וְגוֹ׳. וְכָל זֶה עֲשָׂאוֹ יִתְבָּרַךְ לְסִבָּה הַיְּדוּעָה, סוֹד ה׳ לִירֵאָיו. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן, אֵין תְּכוּנַת הַקְּדֻשָּׁה וְהַטַּהֲרָה הַמִּשְׁתַּלְשֶׁלֶת דִּבְחִינַת הַבְּהֵמָה דּוֹמָה לִבְחִינַת חַיָּה וָעוֹף, כִּי בְּחִינַת שׁוֹר יֵשׁ דּוֹמֶה לוֹ לְמַעְלָה בִּמְקוֹר הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר בָּרָא הַבּוֹרֵא וְתִכֵּן בּוֹ הַנֶּפֶשׁ, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּחִינַת חַיָּה וָעוֹף. לְצַד שֶׁנִּפְסַק דְּמוּת הַנִּדְמֶה לַמַּשְׁפִּיעַ הִנֵּה הוּא טָמֵא לְפָנֵינוּ, דִּכְתִיב (ויקרא יא:יג) ״אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת וְגוֹ׳ תְּשַׁקְּצוּ״, תָּשׁ כֹּחוֹ וְאֵין בּוֹ אֶלָּא הַחִיּוּנִיּוּת שֶׁהוּא דַּם טוֹהַר, כְּאָמְרוֹ ״דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ דָּמוֹ בִּמְקוֹם נַפְשׁוֹ. זוּלַת תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁיּוֹדֵעַ אֵל עֶלְיוֹן שֶׁגָּבַר בָּהֶם הַחִיּוּנִיּוּת וּמְמֻזָּגִים הֵם בֵּין הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף, שֶׁמְּבִיאִים מֵהֶם קָרְבַּן עוֹלָה וְחַטָּאת דַּוְקָא, וְיָחִיד דַּוְקָא וְלֹא צִבּוּר, וְצָרִיךְ כִּסּוּי כִּי עַד גֶּדֶר הַבְּהֵמָה לֹא בָּא. כָּל זֶה כָּתַבְתִּי אִם חָפֵץ ה׳, וְהַמַּשְׂכִּיל יַשְׂכִּיל דְּבַר אֱלֹהִים חַיִּים.

Vocalized Edition