וַיִּקְרָא ט״ז · כ״ד

ורחץ את בשרו וגו'. לְמַעְלָה לָמַדְנוּ מִ"וְרָחַץ אֶת בְּשָֹרוֹ וּלְבֵשָׁם" שֶׁכְּשֶׁהוּא מְשַׁנֶּה מִבִּגְדֵי זָהָב לְבִגְדֵי לָבָן טָעוּן טְבִילָה, - שֶׁבְּאוֹתָהּ טְבִילָה פָשַׁט בִּגְדֵי זָהָב שֶׁעָבַד בָּהֶן עֲבוֹדַת תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן לַעֲבוֹדַת הַיּוֹם, - וְכָאן לָמַדְנוּ שֶׁכְּשֶׁהוּא מְשַׁנֶּה מִבִּגְדֵי לָבָן לְבִגְדֵי זָהָב טָעוּן טְבִילָה (שם ל"ב):

במקום קדוש. הַמְקֻדָּשׁ בִּקְדֻשַּׁת עֲזָרָה; וְהִיא הָיְתָה בְגַג בֵּית הַפַּרְוָה, וְכֵן אַרְבַּע טְבִילוֹת הַבָּאוֹת חוֹבָה לַיּוֹם, אֲבָל הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה בַחֹל (שם י"ט):

ולבש את בגדיו. שְׁמוֹנָה בְגָדִים שֶׁהוּא עוֹבֵד בָּהֶן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה:

ויצא. מִן הַהֵיכָל אֶל הֶחָצֵר שֶׁמִּזְבַּח הָעוֹלָה שָׁם:

ועשה את עלתו. אַיִל לְעוֹלָה הָאָמוּר לְמַעְלָה:

ואת עלת העם. וְאַיִל אֶחָד לְעוֹלָה הָאָמוּר לְמַעְלָה "וּמֵאֵת עַדַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל" וְגוֹ':

וְיַסְחֵי יָת בִּסְרֵהּ בְּמַיָא בַּאֲתַר קַדִישׁ וְיִלְבַּשׁ יָת לְבוּשׁוֹהִי וְיִפּוֹק וְיַעְבֵּד יָת עֲלָתֵהּ וְיָת עֲלַת עַמָא וִיכַפַּר עֲלוֹהִי וְעַל עַמָּא

במקום קדוש. בחצר אהל מועד וסדין היו פורשין לו:

בגדיו. ששמש בהן בכל יום ויש אומרים שהם הנזכרים והעד שלא נכתב ולבש בגדים אחרים:

עלתו. הוא האיל ואיל העם ופר העם ושבעה כבשיהם כי כן כתוב:

ורחץ את בשרו במים ברחיצת ידים ורגלים הכתוב מדבר כדאמרינן לעיל.