וַיִּקְרָא ט״ו · ח׳

אם ירק הזב באדם טהור, הטהור מכבס בגדיו, רוחץ במים וטמא עד הערב. רש״י מבאר ש״וכי ירק הזב בטהור״ פירושו שנגע בו הרוק או שנשאו, שכן הרוק מטמא במשא. אבן עזרא מוסיף שגם רוקו של הזב מזיק, שכן הזוב הוא מן החליים המדבקים, ומבאר שאין דרך אדם לירוק בפני חברו בכוונה, אלא שהזב זרק את רוקו והוא נפל על הטהור. הפסוק מלמד שאף הרוק של הזב הוא מקור טומאה, וכל הבא עמו במגע או נושא אותו נטמא בטומאה קלה של יום.