וַיִּקְרָא ט״ו · כ״ט

וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י תִּֽקַּֽח־לָהּ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וְהֵבִיאָ֤ה אוֹתָם֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

במילים פשוטות

ביום השמיני תיקח לה שתי תורים או שני בני יונה, ותביא אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד. אבן עזרא מעיר על דקדוק המילה ״והביאה״ שהיא מלה זרה. חזקוני מדייק מן ״והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד״ שהיא טובלת מבעוד יום, ומלמד שהיא צריכה להיות מעורבת שמש - שכבר שקעה עליה השמש לאחר הטבילה. הפסוק קובע שהזבה, כמו הזב, מביאה קרבן ביום השמיני לטהרתה: שתי ציפורים אל הכהן. הבאת הקרבן היא השלב האחרון בתהליך טהרתה, לאחר ספירת שבעת הימים הנקיים.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבְיוֹמָא תְמִינָאָה תִּסַב לָהּ תַּרְתֵּין שַׁפְנִינִין אוֹ תְרֵין בְּנֵי יוֹנָה וְתַיְתִי יָתְהוֹן לְוָת כַּהֲנָא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והביאה אותם. מלרע והיא מלה זרה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והביאה אותם אל הכהן מניין שהיא טובלת מבעוד יום תלמוד לומר והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד אלא אם היתה מעורבת שמש. מלמד שהיא טובלת מבעוד יום.

מקור: ספריא · נחלת הכלל