דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם וְגוֹ׳. כָּל זֶה מְיֻתָּר אַחַר שֶׁאָמַר ״וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳ לֵאמֹר״. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (תורת כהנים) בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה וְאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִטַּמְּאִין בְּזִיבָה. לָזֶה אָמַר דַּבְּרוּ, פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן קוֹשִׁי שֶׁתִּמְצָא טֻמְאָה בָּהֶם יוֹתֵר מֵהַגּוֹיִם, יִשְׂרָאֵל זָב מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְאֵין הַגּוֹי זָב מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְאָמַר וַאֲמַרְתֶּם, פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן מַעֲלָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים כו:יז) ״הֶאֱמַרְתָּ״ וְ״הֶאֱמִירְךָ״, הַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁהֲגַם שֶׁהוּא מַזְקִיק בָּהֶם הַטֻּמְאָה יוֹתֵר, זֶה הוּא לְמַעֲלָה לָהֶם, שֶׁהֵם יֶשְׁנָם בְּטַהֲרָה, וְאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּטַהֲרָה, וְהוּא סוֹד ״אֵין שׁוֹטֶה נִפְגָּע״ (שבת יג:).
אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר אִישׁ אִישׁ. וְאוּלַי שֶׁיּוֹדִיעַ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ (תנא דבי אליהו פרק טו) רָאָה אָדָם קֶרִי שֶׁחַיָּב טְבִילָה, וְאָמַר: ״מִי רוֹאֶה אוֹתִי? אֵין בְּכָךְ כְּלוּם״. שׁוּב רָאָה פַּעַם שְׁנִיָּה, אָמַר: ״מִי רוֹאֶה אוֹתִי?״, פַּעַם שְׁלִישִׁית, עָבַר עַל מַה שֶׁכָּתוּב ״פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר״ (איוב לג:כט), הוּא נַעֲשֶׂה זָב וְכוּ׳, עַד כָּאן. זֶה הוּא שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אִישׁ אִישׁ, פֵּרוּשׁ פַּעַם רִאשׁוֹנָה אִישׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים כג:יא) ״אִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה״, וְאָמַר פַּעַם שְׁנִיָּה, אִישׁ, לִרְמֹז עַל פַּעַם שְׁנִיָּה, אִם חָזַר בּוֹ מוּטָב, אִם לָאו יִהְיֶה זָב גָּמוּר וְיִטְבּוֹל לְטֻמְאָה חֲמוּרָה.
זוֹבוֹ טָמֵא הוּא. רַזַ״ל דָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״זוֹבוֹ הוּא טָמֵא״ - לִמֵּד עַל הַזּוֹב שֶׁהוּא טָמֵא. וַהֲלֹא דִּין הוּא: הַזָּב שֶׁהוּא גָּרַם לוֹ טֻמְאָה טָמֵא, הַזּוֹב שֶׁהוּא גּוֹרֵם טֻמְאָה אֵינוֹ דִּין וְכוּ׳, שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יוֹכִיחַ וְכוּ׳ שֶׁהוּא טָהוֹר וּמְטַמֵּא, תַּלְמוּד לוֹמַר ״זוֹבוֹ הוּא טָמֵא״. וְדָרְשׁוּ עוֹד עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״הוּא טָמֵא״ וְאֵין דָּם הַיּוֹצֵא מֵהָאַמָּה טָמֵא. פֵּרוּשׁ, שֶׁהָיִיתִי דָּן קַל וָחוֹמֶר מֵרֻקּוֹ: וּמָה רוֹק שֶׁהוּא יוֹצֵא מִמְּקוֹם טַהֲרָה טָמֵא, דָּם שֶׁיּוֹצֵא מִמְּקוֹם טֻמְאָה אֵינוֹ דִין וְכוּ׳, תַּלְמוּד לוֹמַר ״הוּא״. וּכְדֶרֶךְ שֶׁדָּן הַתַּנָּא שָׁם כְּשֶׁרָצָה לְהַצְרִיךְ רִבּוּי לְמֵי רַגְלַיִם שֶׁמְּטַמְּאִים, וְדָן קַל וָחוֹמֶר מֵרֻקּוֹ וְסָתַר לָהּ מִדָּם הַיּוֹצֵא, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְזֹאת״ לְרַבּוֹת מֵי רַגְלַיִם. וּבְפֵרֶק דַּם נִדָּה (נדה נו.) הִקְשׁוּ: וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת מֵי רַגְלַיִם וּלְמַעֵט דָּם הַיּוֹצֵא? וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מְרַבֶּה אֲנִי מֵי רַגְלַיִם לְטֻמְאָה דְּדוֹמֶה לְרוֹק שֶׁמִּתְעַגֵּל וְיוֹצֵא וְחוֹזֵר וְנִבְלָע, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַדָּם, עַד כָּאן.
וְקָשֶׁה, אִם כֵּן לֹא לִכְתֹּב אֶלָּא רִבּוּי ״וְזֹאת״, וַאֲנִי יוֹשֵׁב וְדָן רִבּוּי זֶה לָמָּה, הֲלֹא בֵּין מֵי רַגְלַיִם בֵּין דָּם הַיּוֹצֵא בָּאִים בְּקַל וָחֹמֶר מֵרֻקּוֹ. וּמִכֹּחַ זֶה הָיִיתִי מַכְרִיחַ לוֹמַר שֶׁלֹּא לָדוּן קַל וָחֹמֶר, וְנֹאמַר שֶׁבָּא הַכָּתוּב לִסְתֹּר קַל וָחֹמֶר שֶׁתְּחַיֶּבְךָ לְרַבּוֹת מֵי רַגְלַיִם וְדָם הַיּוֹצֵא, וְלֹא רִבָּה אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם. וְלֵידַע אֵיזֶה מֵהֶם הוּא הַמִּתְרַבֶּה, יָדוּן בְּדוֹמֶה לָרֹק שֶׁמִּתְעַגֵּל וְכוּ׳ כְּדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב מִעוּט ״הוּא״. וְאֵין לִדְחוֹת שֶׁאָז הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁבָּא רִבּוּי ״וְזֹאת״ לְדָם הַיּוֹצֵא, הֲגַם שֶׁאֵינוֹ מִתְעַגֵּל וְכוּ׳, אֲבָל מֵי רַגְלַיִם אָתֵי בְּקַל וָחֹמֶר - זֶה טָעוּת, כִּי כְּשֶׁאָנוּ בָּאִים לָדוּן בְּקַל וָחֹמֶר מֵהָרֹק שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִמְּקוֹם טֻמְאָה, אָנוּ דָּנִין מֵי רַגְלַיִם וְדָם הַיּוֹצֵא כְּאֶחָד בְּקַל וָחֹמֶר, שֶׁהֲרֵי הֵם שָׁוִים בַּצַּד הֶחָמוּר, שֶׁיָּצְאוּ מִמְּקוֹם טֻמְאָה, וְלֹא צָרִיךְ רִבּוּי לְדָם אִם לֹא שֶׁתֹּאמַר דְּאָתָא קְרָא לִסְתֹּר לַקַּל וָחֹמֶר. וְתִמְצָא שֶׁגַּם הַתַּנָּא שֶׁגָּמַר מִעוּט הַדָּם מִמִּעוּט ״הוּא״, כְּשֶׁבָּא לִלְמֹד מֵי רַגְלַיִם מִקַּל וָחֹמֶר דְּרֻקּוֹ, דָּחָה ״דָּם הַיּוֹצֵא יוֹכִיחַ״ שֶׁאֵינוֹ נִלְמָד בְּקַל וָחֹמֶר, וְלֹא דָּחָה פִּרְכָא זוֹ ״מַה לְדָם הַיּוֹצֵא שֶׁאֵינוֹ מִתְעַגֵּל״ וְכוּ׳. וּמֵעַתָּה כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶלָּא רִבּוּי ״וְזֹאת״, תִּתְחַיֵּב מֵעַצְמְךָ לוֹמַר שֶׁהַתּוֹרָה מְנָעַתְךָ מִלָּדוּן קַל וָחֹמֶר זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא תָדוּן הַכֹּל, וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי מַה שֶׁבָּא לְטַהֵר הוּא דָּם הַיּוֹצֵא.
וּמִכֹּחַ זֶה בָּנִיתִי מָקוֹם לְפָרֵשׁ, שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בְּיִתּוּר תֵּבַת ״הוּא״ לוֹמַר, כִּי אֵין גּוּפוֹ שֶׁל זָב לְבַד הוּא הַמְּטַמֵּא אֶת בְּעָלָיו, אֶלָּא הוּא סִימָן אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה׳ בַּטָּמֵא לְצַד מַעֲשָׂיו הָרָעִים, וְהוֹדִיעַ ה׳ כִּי אָדָם שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ סִימָן זֶה הוּא לוֹ לְסִימָן כִּי אִישׁ טָמֵא הוּא. וְתֵבַת ״הוּא״ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב חוֹזֶרֶת אֶל הָאָדָם שֶׁטָּמֵא הוּא. וְלָזֶה יְצַו ה׳ מִשְׁפַּט הָאָדָם שֶׁהוּא עַצְמוֹ אַב הַטֻּמְאָה לְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים, וַהֲגַם דְּהַתַּנָּא דְּרָשָׁהּ לְמִעוּט דָּם, זֶה הָיָה קֹדֶם דְּרָשַׁת ״וְזֹאת״, וְאַחַר דְּרָשַׁת ״וְזֹאת״ נַחְזֹר לָדוּן וְלִדְרֹשׁ. וְהַרְבֵּה פְּעָמִים דּוֹרֵשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּדֶרֶךְ זֶה, וְכָאן הִנִּיחַ מָקוֹם לְדוֹרְשֵׁי תּוֹרָה.
