וַיִּקְרָא ט״ו · י״ג

וְכִֽי־יִטְהַ֤ר הַזָּב֙ מִזּוֹב֔וֹ וְסָ֨פַר ל֜וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים לְטׇהֳרָת֖וֹ וְכִבֶּ֣ס בְּגָדָ֑יו וְרָחַ֧ץ בְּשָׂר֛וֹ בְּמַ֥יִם חַיִּ֖ים וְטָהֵֽר׃

במילים פשוטות

כאשר יטהר הזב מזובו, סופר לו שבעת ימים לטהרתו, מכבס בגדיו ורוחץ בשרו במים חיים וטהר. רש״י מבאר ש״וכי יטהר״ פירושו כשיפסוק הזוב, ו״שבעת ימים לטהרתו״ הם שבעה ימים טהורים מטומאת זיבה, שלא יראה בהם זוב, וכולם רצופים ברציפות. אבן עזרא מוסיף ש״לטהרתו״ פירושו מיום טהרתו - מיום שפסק הזוב. הפסוק קובע את תהליך טהרת הזב: ספירת שבעה ימים נקיים מזוב, ולאחריהם רחיצה במים חיים נובעים, המטהרת אותו לקראת הבאת הקרבן ביום השמיני.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וכי יטהר. כְּשֶׁיִּפְסֹק (שם):

שבעת ימים לטהרתו. שִׁבְעַת יָמִים טְהוֹרִים מִטֻּמְאַת זִיבָה, שֶׁלֹּא יִרְאֶה זוֹב, וְכֻלָּן רְצוּפִין (ספרא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲרֵי יִדְכֵּי דוֹבָנָא מִדוֹבֵהּ וְיִמְנֵי לֵהּ שִׁבְעַת יוֹמִין לְדָכוּתֵהּ וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בִשְׂרֵהּ בְּמֵי מַבּוּעַ וְיִדְכֵּי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לטהרתו. מיום טהרתו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לטהרתו מיום שפסק זובו.

ורחץ בשרו במים חיים הזב טעון רחיצת מים חיים אבל כליו והמצורע עולים בכל המימות.

וטהר מלטמא כלי חרס במשא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל