וַיִּקְרָא ט״ו · י״ד

וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִֽקַּֽח־לוֹ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וּבָ֣א ׀ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה אֶל־פֶּ֙תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּנְתָנָ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

במילים פשוטות

ביום השמיני לוקח הזב שתי תורים או שני בני יונה, בא לפני ה׳ אל פתח אהל מועד ונותנם אל הכהן. אבן עזרא מבאר שהקרבן הוא עולה וחטאת, לפי שהזוב מוסר על עוון - כלומר מרמז על תיקון פגם רוחני. חזקוני מוסיף ש״יקח לו״ פירושו משלו - הזב מביא את הקרבן מממונו. הפסוק קובע שהשלמת טהרת הזב כוללת הבאת קרבן ביום השמיני, לאחר שבעת ימי הספירה. הבאת שתי הציפורים אל הכהן היא השלב האחרון בתהליך, המכפר על הזב ומחזירו למעמד טהרה מלא.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבְיוֹמָא תְמִינָאָה יִסַב לֵהּ תַּרְתֵּין שַׁפְנִינִין אוֹ תְרֵין בְּנֵי יוֹנָה וְיֵיתֵי לָקֳדָם יְיָ לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיִתְּנִנוּן לְכַהֲנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והקרבן עולה וחטאת בעבור כי הזוב מוסר על עון:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

יקח לו משלו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל