וְאֶת־הַבַּ֛יִת יַקְצִ֥עַ מִבַּ֖יִת סָבִ֑יב וְשָׁפְכ֗וּ אֶת־הֶֽעָפָר֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְצ֔וּ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃

יקצע. רדויי"ר בְּלַעַז, וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה יֵשׁ הַרְבֶּה:

מבית. מִבִּפְנִים:

סביב. סְבִיבוֹת הַנֶּגַע; בְּתֹ"כֹּ נִדְרַשׁ כֵּן - שֶׁיִּקְלֹף הַטִּיחַ שֶׁסְּבִיב אַבְנֵי הַנֶּגַע:

הקצו. לְשׁוֹן קָצֶה - אֲשֶׁר קִצְּעוּ בִקְצוֹת הַנֶּגַע סָבִיב:

וְיָת בֵּיתָא יְקַלְפוּן מִגָיו סְחוֹר סְחוֹר וְיִרְמוּן יָת עַפְרָא דִי קַלִיפוּ לְמִבָּרָא לְקַרְתָּא לַאֲתַר מְסָאָב

ואת הבית יקציע. מגזרת מקצעות וכן מר ואהלות קציעות וטעמו פצולות ויש אומרים שיפצלו המקצוע ואין זה נכון כי כבר פשה נגע בבית רק יקציע כל הבית:

וטעם מבית. מבפנים:

הקצו. מגזרת קצה כי קצתו ההו׳‎ למעלה הסירו לבדו:

יקציע - יקליף, כמו: יעשהו במקצעות. ובתלמוד: המקצע מכולן טפח.

אשר הקצו - הקצות את הבית מחטופי פעל הה"י הוא. מן קצה יאמר הקצו. ויש לומר: שפתרונו לשון קיצוע מדכתיב: אחרי הקצות את הבית - נמצא שהקיצוע קרוי הקצות שהרי הלשון כתוב למעלה: ואת הבית יקציע.

יקצע, הקצו שניהם ענין אחד, מדכתיב ואת הבית יקצע וכתוב אבתריה אחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח.