וַיִּקְרָא י״ד · ל״ב

דָא אוֹרַיְתָא דִי בֵהּ מַכְתַּשׁ סְגִירוּ דִי לָא תַדְבֵּק יְדֵהּ בְּדָכוּתֵהּ

זֹאת תּוֹרַת וְגוֹ׳ אֲשֶׁר לֹא וְגוֹ׳. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (תורת כהנים) ״זֹאת תּוֹרַת״ שֶׁרִבָּה הֲבָאַת קָרְבַּן עָשִׁיר לְעָנִי אִם יִרְצֶה. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה צָרִיךְ קְרָא, וַהֲלֹא הַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת כֵּן שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהָקֵל מֵעָלָיו, וְאִם יִרְצֶה תָּבֹא עָלָיו בִּרְכַּת טוֹב? וְנִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁרָצָה הַכָּתוּב לְמַעֵט עָשִׁיר אִם הֵבִיא קָרְבַּן עָנִי שֶׁלֹּא יָצָא, וּכְמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהָ מֵאָמְרוֹ ״זֹאת״ מִעוּט, חָשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁהִקְפִּיד עַל הַכֹּל בְּמַה שֶׁמִּעֵט וְאָמַר ״זֹאת״ - עָנִי בְּעָנְיוֹ וְעָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר תּוֹרַת.

וַעֲדַיִן אֵין יָדוּעַ לָמָּה אָמַר הַכָּתוּב אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ וְגוֹ׳. וְאוּלַי שֶׁחָשׁ הַכָּתוּב שֶׁיָּבֹא הֶחָכָם וְיִלְמֹד מִשְׁפַּט הֶשֵּׂג יָד הָאָמוּר בִּמְצֹרָע מִדִּין הֶשֵּׂג יָד הָאָמוּר בְּטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וּשְׁבוּעַת הָאָלָה וְכוּ׳ (ויקרא ה:ז), שֶׁיֶּשְׁנָם גַּם כֵּן בְּקָרְבַּן דַּלֵּי דַּלּוּת, וּבִמְקוֹם שְׁתֵּי תּוֹרִים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת מְבִיאִים עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וְיִלְמַד הָאָמוּר בַּמְּצֹרָע שֶׁגַּם הוּא אִם לֹא הִשִּׂיגָה יָדוֹ לָעוֹפוֹת יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ״, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁלֹּא הִשִּׂיגָה יָדוֹ בְּטַהֲרָתוֹ הָרְשׁוּמָה שֶׁהֵם בְּנֵי יוֹנָה וְכוּ׳, אַף עַל פִּי כֵן יִתְפַּלֵּשׁ בֶּעָפָר וְיָמוּת וְיָבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה דַּוְקָא.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז אֶפְשָׁר שֶׁרָמַז הַכָּתוּב לְמַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקונים כב) כִּי הָעֲנִיּוּת נִקְרֵאת צָרַעַת, וְלָזֶה שְׁנֵיהֶם נִקְרָאִים מֵתִים (נדרים סד.), וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת פֵּרוּשׁ עוֹדֶנּוּ הַנֶּגַע בּוֹ, וּמַה הוּא הַנֶּגַע, פֵּרֵשׁ וְאָמַר אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא מָצְאָה יָדוֹ לְצַד עָנְיוֹ לְהָבִיא קָרְבָּן הַצָּרִיךְ לְטַהֲרָתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ עַד שֶׁהֻצְרַךְ לְהָבִיא עוֹפוֹת.