וַיִּקְרָא י״ד · כ״ח

הכהן נותן מן השמן אשר על כפו על תנוך אוזן המיטהר הימנית, על בוהן ידו ועל בוהן רגלו הימנית, על מקום דם האשם. רש״י מדייק מן הביטוי ״על מקום דם האשם״ שאפילו נתקנח הדם וכבר אינו על העור, נותנים את השמן במקומו. מכאן לימד הכתוב שאין הדם גורם אלא המקום גורם - כלומר עצם המקום שעליו ניתן הדם הוא הקובע, ולא נוכחות הדם בפועל. גם דין זה זהה בעני ובעשיר, ומדגיש שהשמן ניתן על המקומות המסוימים שקדשו בדם.