וַיִּקְרָא י״ד · י״ט

וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הַ֣חַטָּ֔את וְכִפֶּ֕ר עַל־הַמִּטַּהֵ֖ר מִטֻּמְאָת֑וֹ וְאַחַ֖ר יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָֽה׃

במילים פשוטות

הכהן עושה את החטאת ומכפר על המיטהר מטומאתו, ואחר כך שוחט את העולה. אבן עזרא מבאר ש״את החטאת״ היא הכבשה, כתורת כל חטאת. חזקוני מוסיף שהחטאת היא הכבשה, וכבר הזכיר הכתוב קודם את מעשה האשם, ואילו העולה היא אחד משני הכבשים. סדר הקרבנות כאן משמעותי: תחילה החטאת המכפרת על הטומאה, ורק לאחריה העולה. הכפרה על המיטהר נעשית בשלבים, וכל קרבן ממלא את תפקידו בהשלמת טהרתו.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיַעְבֵּד כַּהֲנָא יָת חַטָאתָא וִיכַפֵּר עַל דְמִדַּכֵּי מִסּוֹבְתֵהּ וּבָתַר כֵּן יִכּוֹס יָת עֲלָתָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ועשה הכהן את החטאת. היא הכבשה כתורת כל חטאת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

את החטאת היא הכשבה וכבר הזכיר מעשה האשם.

את העלה אחד משני כבשים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל