וַיִּקְרָא י״ג · נ׳

וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָת מַכְתָּשָׁא וְיַסְגַר יָת מַכְתָּשָׁא שִׁבְעַת יוֹמִין

וְרָאָה הַכֹּהֵן וְגוֹ׳ וְהִסְגִּיר. צָרִיךְ לָדַעַת מַאי טַעְמָא שִׁנָּה הַכָּתוּב מִשְׁפַּט צָרַעַת הַבֶּגֶד מִמִּשְׁפַּט צָרַעַת אָדָם, שֶׁצָּרַעַת אָדָם יֶשְׁנָהּ בְּלֹא הֶסְגֵּר כְּשֶׁהִיא צָרַעַת, וְצָרַעַת הַבֶּגֶד הֲגַם שֶׁהִיא צָרַעַת כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״נֶגַע צָרַעַת הִיא״, אַף עַל פִּי כֵן לֹא צִוָּה שֶׁיְּטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן אֶלָּא יַסְגִּירֶנּוּ. וְנִמְצָא כְּפִי זֶה מַחְשִׁיב הַכָּתוּב בִּגְדֵי אָדָם מֵאָדָם עַצְמוֹ. וְנִרְאֶה כִּי הַבְּגָדִים לְצַד שֶׁהֶחְלֵטוֹ הוּא כִּלְיוֹנוֹ, אִם בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה יֻחְלַט אִם כֵּן אֵין תְּרוּפָה לְבַעַל תְּשׁוּבָה לָשׁוּב עַל חֵטְא שֶׁצָּרַעַת זֶה בָּא בַּעֲבוּרוֹ. וּכְבָר קָדַם לָנוּ כִּי לֹא יַחְפֹּץ ה׳ בְּהֶפְסֵד וְכִלְיוֹן מָמוֹן אָדָם. צֵא וּלְמַד מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים; נגעים פרק יב משנה ה) בְּפָסוּק ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת״ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס אֲפִלּוּ עַל מָמוֹן הַבָּזוּי שֶׁל הָרְשָׁעִים. אֲשֶׁר עַל כֵּן אֵין לְךָ נֶגַע בַּבְּגָדִים שֶׁיֻּחְלַט בְּפַעַם אֶחָד, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאָדָם שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּתְשׁוּבָה וְתִקּוּן גַּם אַחַר הֶחְלֵטוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ נֶאֱבָד בְּהֶחְלֵטוֹ אֶלָּא נִבְדָּל, וּבְשׁוּבוֹ יוּסַר מִמֶּנּוּ הַנֶּגַע וְטָהֵר. לָזֶה יֶשְׁנָהּ לְצָרַעַת חֲלוּטָה בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה, וִישָׁרִים דַּרְכֵי ה׳.

חסלת פרשת תזריע