וַיִּקְרָא י״ג · מ״ה

וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הפסוק מתאר את מנהגי המצורע: בגדיו פרומים, ראשו פרוע, על שפמו יעטה, ו״טמא טמא יקרא״. רש״י מבאר ש״פרומים״ פירושו קרועים, ״פרוע״ מגודל שיער, ו״על שפם יעטה״ - מכסה שפתו העליונה כאבל. ״וטמא טמא יקרא״ - משמיע לבני אדם שהוא טמא כדי שיפרשו ממנו. אבן עזרא מוסיף שמנהגי האבלות באים לבטא שהמצורע צריך להתאבל על רוע מעשיו, שכן בעבור מעשיו בא לו הנגע. המצורע נוהג מנהגי אבלות ומכריז על טומאתו כדי שאחרים יתרחקו ממנו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

פרמים. קְרוּעִים:

פרוע. מְגֻדַּל שֵׂעָר:

ועל שפם יעטה. כְּאָבֵל:

שפם. שְׂעַר הַשְּׂפָתַיִם, גרנו"ן בְּלַעַז:

וטמא טמא יקרא. מַשְׁמִיעַ שֶׁהוּא טָמֵא וְיִפְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ (ספרא, מועד קטן ה'):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּסְגִירָא דִי בֵהּ מַכְתָּשָׁא לְבוּשׁוֹהִי יְהוֹן מְבַזְעִין וְרֵישֵׁהּ יְהֵי פְרִיעַ וְעַל שָׂפָם כַּאֲבֵלָא יִתְעַטָף וְלָא תִסְתַּאֲבוּן וְלָא תִסְתַּאֲבוּן יִקְרֵי

Onkelos Leviticus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בגדיו יהיו פרומים. כמו קרועים להכירו ללכת במנהג משונה או טעמו כענין אבל על כן בגדיו יהיו פרומים וראשו פרוע והטעם שיתאבל על רוע מעשיו כי בעבור מעשיו בא לו זה הנגע:

ועל שפם. למעלה מהשפם והמ״ם מהשורש, והעד ולא עשה שפמו:

יעטה. בבגדיו מגזרת עוטה אור והטעם שלא יזיק ברוח פיו:

וטמא. פעמים שיאמר כן תמיד בעברו במסלה שיש שם ישוב שישמרו בני אדם ולא יגעו בו:

On Your Way

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והצרוע אפילו כהן גדול שנאמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום כאן בגדיו יהיו פרמים וגו'

בגדיו יהיו פרומים יתאבל על מעשיו שבשביל רוע מעשיו בא לו הנגע.

ועל שפם יעטה להפסיק ריח רע היוצא מפיו שלא להזיק את הבריות.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע וְגוֹ׳. מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע״, פְּשִׁיטָא כִּי אִם אֵין בּוֹ הַנֶּגַע אֵינוֹ צָרוּעַ. וּמִכָּאן רְאָיָה שֶׁ״צָּרַעַת״ שֵׁם הַמַּכָּה, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, וְכֵן יִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ פָּרָשַׁת מְצֹרָע, וְ״נֶגַע״ כִּנּוּי עַל הֶעָוֹן, כִּי הַחוֹטֵא נוֹגֵעַ בִּכְבוֹד שָׁמַיִם אוֹ בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וְזֶה דַּעַת הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר ״כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבַּיִת״ זֶה עֲבוֹדָה זָרָה כוּ׳ (ילקו״ש מצורע יד תקסג). עַל כֵּן אָמַר כָּאן עַל הַצָּרוּעַ שֶׁנִּלְקָה בַּצָּרַעַת עַל שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרָע לִפְגֹּם הַבְּרִיּוֹת. וְקַבָּלַת רז״ל שֶׁכָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל (קידושין ע.), לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע״, כִּי בוֹ נִמְצָא בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה כָּל נֶגַע וְקָלוֹן שֶׁרָצָה לִפְגֹּם בּוֹ אֶת חֲבֵרוֹ. ״רֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ״, לְכַפֵּר עַל גַּסּוּת רוּחוֹ, שֶׁרָצָה לִהְיוֹת לְרֹאשׁ עַל כָּל אָדָם. וּ״בְגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים״, לְכַפֵּר עַל צָרוּת הָעַיִן, כִּי כָל צַר עַיִן מִסְתָּמָא גַּם בְּגָדָיו קְרוּעִים וּמְטֻלָּאִים. ״וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה״, לְכַפֵּר עַל חֵטְא הַלָּשׁוֹן שֶׁבִּשְׂפָתָיו. ״וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא״, כִּי הַמְטַמֵּא בְּנִיב שְׂפָתָיו אֲחֵרִים, אָז טָמֵא יִקָּרֵא גַּם הוּא, כִּי וַדַּאי בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל. וְ״כָל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ״, דְּהַיְנוּ הֶעָוֹן, אָז ״יִטְמָא״ לְפִי שֶׁ״טָּמֵא הוּא״ מִצַּד מַעֲשָׂיו.

Vocalized Edition