וַיִּקְרָא י״ג · מ״ד

בראשו נגעו. אֵין לִי אֶלָּא נְתָקִין, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר הַמְנֻגָּעִים? תַּ"ל "טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ", לְרַבּוֹת אֶת כֻּלָּן - עַל כֻּלָּן הוּא אוֹמֵר בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְגוֹ':

גְבַר סְגִיר הוּא מְסָאָב הוּא סָאֳבָא יְסָאֵבִנֵהּ כַּהֲנָא בְּרֵישֵּׁהּ מַכְתָּשֵׁהּ

איש אין לי איש, אשה קטן וקטנה מנין ת״‎ל צרוע בין איש בין אשה קטן וקטנה ואם כן למה נאמר איש לענין שלמטה האיש פורע ופורם ולא האשה. איש צרוע לכל דיני נגע דלעיל קאי כלומר מי שיהיה צרוע באחד מן הנגעים הכתובים למעלה.

[טמא יטמאנו בדבור].

צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא. נִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ הִלֵּל בְּפָסוּק ״טָהוֹר הוּא״ (ויקרא יג:לז) שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ, וְכָאן הוּא מֻכְרָח בְּיוֹתֵר, כִּי אָמַר צָרוּעַ הוּא לְגוּפָהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ שֶׁיְּטַמְּאֵהוּ הַכֹּהֵן, וְאִם לֹא טִמְּאוֹ הַכֹּהֵן אֵין לוֹ טֻמְאָה.

וְכָפַל לוֹמַר טָמֵא הוּא, לְמַעֵט אִם אָמַר עַל הַטָּהוֹר טָמֵא, כִּי דַּוְקָא זֶה שֶׁטָּמֵא הוּא כְּפִי הָאֱמֶת הוּא שֶׁיְּטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן, אֲבָל אִם הָיָה טָהוֹר וְאָמַר לוֹ טָמֵא אֵין זֶה טָמֵא אֶלָּא טָהוֹר. וְטַעַם שֶׁכָּפַל טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ, דָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים לְרַבּוֹת כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁצְּרִיכִין מִפִּי כֹּהֵן.

צָרוּעַ הוּא. וְלֹא אָמַר צָרַעַת הוּא. אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁהַשֵּׁם זִלְזֵל בּוֹ כָּל כָּךְ שֶׁהִפְרִיחַ צָרַעַת בְּקָרְחַתּוֹ וּבְגַבַּחְתּוֹ, זֶה יַגִּיד כִּי טֻמְאָתוֹ מְרֻבָּה מִשְּׁאָר נְגָעִים הַבָּאִים בְּהַצְנֵעַ, כִּי הַשֵּׁם יָחוּשׁ עַל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, וְזֶה מַעֲשָׂיו מוֹכִיחוֹת כִּי נִמְאָס בְּעֵינֵי הַשֵּׁם וְיִסְּרוֹ נֶגַע כָּזֶה, רַחֲמָנָא לִיצְלַן. וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ לָתֵת טַעַם לִקְרִיאָתוֹ כֵּן ״אִישׁ צָרוּעַ״ וְגוֹ׳, כִּי בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ.