וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֶת־הַנֶּ֜תֶק בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וְ֠הִנֵּ֠ה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙תֶק֙ בָּע֔וֹר וּמַרְאֵ֕הוּ אֵינֶ֥נּוּ עָמֹ֖ק מִן־הָע֑וֹר וְטִהַ֤ר אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃

ביום השביעי הכהן רואה שהנתק לא פשה בעור ומראהו אינו עמוק מן העור, ומטהר את האדם. האדם מכבס בגדיו וטהור. אבן עזרא מבאר ש״וכבס בגדיו״ נאמר, ואין צורך להזכיר במפורש שירחץ במים, שכן הדבר מובן מאליו. חזקוני מסביר ש״וטהר״ פירושו שנטהר מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה, ונפטר מן הצורך בפריעה, פרימה, תגלחת וציפורים החלים על מצורע מוחלט. כאשר הנתק אינו פושה ואינו עמוק לאחר שני שבועות, האדם נטהר.