וְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נָ֑גַע בְּרֹ֖אשׁ א֥וֹ בְזָקָֽן׃

בראש או בזקן. בָּא הַכָּתוּב לְחַלֵּק בֵּין נֶגַע שֶׁבִּמְקוֹם שֵׂעָר לְנֶגַע שֶׁבִּמְקוֹם בָּשָׂר, שֶׁזֶּה סִימָנוֹ בְּשֵׂעָר לָבָן וְזֶה סִימָנוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב:

וּגְבַר אוֹ אִתְּתָא אֲרֵי יְהֵא בֵהּ מַכְתָּשָׁא בְּרֵישׁ אוֹ בִּדְקָן

וטעם להזכיר ואיש או אשה. בעבור הזקן ועוד כי הוא צריך לאמר על הקרח והגבח איש ולא אדם סלל להוציא האשה והנה פירוש (פי׳‎ מ״ח ואיש או אשה ר״ל אחר שלקח לשון איש שאינו כולל לאשה כמו מלת אדם. הוצרך לומר אשה בעבור הראש לא בעבור הזקן כי הזקן שב לאיש ולא לאשה ובקרח ובגבח אמר כמו שאמר ואיש כי ימרט ראשו ולא הזכיר בו אשה כי לא תמצא קרחת וגבחת באשה מפני הלחות שבה כמו שמפרש למטה. ומה שאמר ולא אדם. ר״ל ולא אמר אדם שהוא כלל לאיש ולאשה עד כאן) כי יהיה בו נגע בראש או בזקן לאיש:

ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש לאשה.

או בזקן לאיש.

וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לְפָרֵט כָּאן ״אוֹ אִשָּׁה״ וְלֹא אָמַר ״אָדָם״ וְאִשָּׁה בִּכְלָל, לְצַד שֶׁאֵין לְאִשָּׁה זָקָן, יֹאמַר הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא דִבֵּר הַכָּתוּב אֶלָּא בְּאִישׁ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּזָקָן. וַהֲגַם שֶׁיֹּאמַר ״אָדָם״ וְלֹא יֹאמַר ״אִישׁ״, תֹּאמַר שֶׁבָּא לְרַבּוֹת הַקָּטָן אוֹ לְמַעֵט גּוֹיִם, וּלְעוֹלָם נִגְעֵי זָקָן בְּאִשָּׁה לֹא מְטַמְּאָה - תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ אִשָּׁה״, לְאִם גָּדַל שֵׂעָר בִּזְקָנָם שֶׁהוּא מְטַמֵּא בִּנְתָקִים.