אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְיֶחֱזִנֵהּ כַּהֲנָא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה אִם אוֹסָפָא תוֹסֵף בְּמַשְׁכָּא וִיסָאֵב כַּהֲנָא יָתֵהּ מַכְתַּשׁ סְגִירוּתָא הִיא
מקור: ספריא · נחלת הכלל
וַיִּקְרָא י״ג · כ״ז
וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י אִם־פָּשֹׂ֤ה תִפְשֶׂה֙ בָּע֔וֹר וְטִמֵּ֤א הַכֹּהֵן֙ אֹת֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃
במילים פשוטות
ביום השביעי הכהן בודק שוב, ואם הנגע פשה והתפשט בעור, הוא מטמא את האדם: זו צרעת. הפסוק מקביל לדין השחין - פשיון הנגע לאחר ההסגר הוא סימן טומאה מובהק. תרגום אונקלוס מבהיר שהכהן רואה את האדם ביום השביעי, ואם אכן הוסיף הנגע והתפשט בעור, מטמאו הכהן, שכן זהו נגע צרעת. עקרון הפשיון חוזר כאן: התרחבות הנגע לאחר תקופת המתנה מגלה את אופיו האמיתי כצרעת.
מבוסס על אונקלוס, פשט · נכתב ונערך במקור