וַיִּקְרָא י״א · מ״ב

כֹּל֩ הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן וְכֹ֣ל ׀ הוֹלֵ֣ךְ עַל־אַרְבַּ֗ע עַ֚ד כׇּל־מַרְבֵּ֣ה רַגְלַ֔יִם לְכׇל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ לֹ֥א תֹאכְל֖וּם כִּי־שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃

במילים פשוטות

הכתוב מפרט: כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגליים, לכל השרץ השורץ על הארץ, לא תאכלום כי שקץ הם. רש״י מבאר ש״הולך על גחון״ הוא הנחש, ההולך שח על מעיו, ״הולך על ארבע״ הוא העקרב, ו״מרבה רגליים״ בא להביא את החיפושית ושאר בעלי הרגליים הרבות. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. אבן עזרא מבאר ש״מרבה רגלים״ שם תואר סמוך. הפסוק מפרט את מיני השרצים האסורים באכילה לפי אופן הליכתם: מן הזוחל על גחונו כנחש, דרך ההולך על ארבע כעקרב, ועד בעלי הרגליים המרובות. בכך מקיף הכתוב את כל סוגי השרצים השורצים על הארץ ואוסר את כולם באכילה, ומדגיש שכולם שקץ.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הולך על גחון. זֶה נָחָשׁ, וּלְשׁוֹן גָּחוֹן שְׁחִיָּה, שֶׁהוֹלֵךְ שָׁח וְנוֹפֵל עַל מֵעָיו:

כל הולך. לְהָבִיא הַשִּׁלְשׁוּלִין וְאֶת הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה:

הולך על ארבע. זֶה עַקְרָב:

כל. לְהָבִיא אֶת הַחִפּוּשִׁית, אשקר"בוט בְּלַעַז, וְאֶת הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה:

מרבה רגלים. זֶה נַדָּל, שֶׁרֶץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַגְלַיִם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד זְנָבוֹ לְכָאן וּלְכָאן, וְקוֹרִין צינטפי"דש (ספרא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

כֹּל דִמְהַלֵךְ עַל מְעוֹהִי וְכֹל דִמְהַלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל סְגִיאוּת רַגְלָאִין לְכָל רִחֲשָׁא דְרָחֵשׁ עַל אַרְעָא לָא תֵיכְלֻנוּן אֲרֵי שִׁקְצָא אִנוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

גחון. כמו על גחונך תלך:

וכל הולך על ארבע. בשרץ שהוא הקטן כאשר פירשתי בשרץ המים:

מרבה רגלים. שם התאר והוא סמוך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל